מ.י. לשכת תביעות ירושלים (פלילי) נ' עורי ואח'

החלטה בעניין נאשם 2

הנאשמים בתיק זה הורשעו לאחר ניהול הוכחות (ההוכחות נשמעו בפני כב' השופטת פרידמן – פלדמן והכרעת הדין ניתנה על ידה). שני הנאשמים הורשעו בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בשניים או יותר, עבירה לפי סעיף 380 בנסיבות סעיף 382 לחוק העונשין התשל"ז-1977. נאשם 1 הורשע גם בעבירות של החזקת סכין ויבלה ופציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 182 ו-335 לחוק העונשין. עבירות אלו יוחסו בתחילה גם לנאשם 2 אך הוא זוכה מהן.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן שהוגש בתיק, ביום 16.1.10, הנאשמים תקפו את המתלונן ביום 6.1.10 במונית שירות מירושלים לתל אביב. המתלונן עלה למונית וביקש לשבת. נאשם 2 ששמר את המקום לאחיו דחף את המתלונן בגבו והיכה בו באגרופו בפניו. המתלונן הוציא את מכשיר הטלפון שלו מכיסו כדי להתקשר למשטרה, ונאשם 1 הוציא סכין וחתך את המתלונן בידו, תוך שהוא מוציא מידיו את מכשיר הטלפון. כתוצאה מהתקיפה נגרם למתלונן דימום מהאף וחתך ביד שהצריך תפרים מרובים.

בהכרעת הדין נקבע כי שלושת האנשים שהיו מעורבים באירוע תקפו את המתלונן באופן משמעותי וגרמו לו חבלות (פיסקה 8 להכרעת הדין). עם זאת, לא נקבעו ממצאים באשר לאופן התקיפה (מלבד הפציעה בסכין שנדונה בנפרד ובה הורשע נאשם 1). לא נקבע כי נאשם 2 (להלן: הנאשם) אכן היכה את המתלונן באגרוף בפניו. בנוסף, הנאשם זוכה מעבירות של החזקת הסכין והפציעה באמצעותו, כאשר בית המשפט סבר כי לא ניתן לקבוע שנאשם 2 ידע לפני האירוע שברשותו של נאשם 1 סכין ולא הוכח כי הנאשם יכול היה לצפות הוצאת הסכין ושימוש בה (סעיף 10 להכרעת הדין).

דינו של נאשם 1 טרם נגזר שכן קיימת לגביו חובת תסקיר בטרם מאסר.

המאשימה ביקשה להטיל על כל אחד מהנאשמים עונש של 24 חודשי מאסר בפועל וכן מאסר על תנאי. על אף שתיקון 113 לחוק העונשין אינו חל במקרה זה, המאשימה טענה כי מתחם הענישה ההולם נע בין 12 חודשי מאסר לבין 4 שנות מאסר בפועל. ב"כ המאשימה טענה כי הנימוק היחיד לזכותו של נאשם 2 הוא העדר עבר פלילי. לחומרה טענה כי הנאשמים ניהלו הוכחות, לא הביעו חרטה, כי מדובר בעבירות חמורות שעלולות היו להסתיים באסון, והדבר נמנע בנס, וכי האירוע התחיל בעקבות בקשתו התמימה של המתלונן בעניין מקום הישיבה.

ב"כ הנאשם טען כי מתחם הענישה הנטען גבוה ואינו מתאים לנסיבות וכי הנאשם זוכה מהעבירות החמורות יותר שיוחסו לו, ולכן גם ניהול התיק היה מוצדק. הוא הוסיף כי הנאשם הוא בעל חברה למתן שירותי ניקיון לסופרמרקטים המעסיקה עשרות עובדים, מנהל אורח חיים נורמטיבי ומבקש להמשיך בחייו ולהקים משפחה. הוא ביקש להסתפק בעונש של מאסר על תנאי וקנס כספי.

הנאשם הוא צעיר ללא עבר פלילי. מדובר באירוע חמור וקשה, אין להמעיט מחומרתם של אירועים שיש בהם שימוש בסכין, אשר הופכים מסכסוך של מה בכך לאירוע חמור, שעלול היה אף להסתיים באופן חמור יותר. עם זאת, במקרה זה הנאשם שבפני זוכה מהעבירות הקשורות בסכין, נקבע שלא הוכחה ידיעה שלו על נשיאת הסכין על ידי נאשם 1, ונשללה אחריותו לשימוש בסכין.

מבחינת חלקו של הנאשם שבפני, בהכרעת הדין נקבע כי היה מעורב בתקיפתו של המתלונן בצוותא חדא עם שני המעורבים האחרים, וכי כל אחד מהמעורבים תקף את המתלונן באופן משמעותי וגרם לו חבלות. עם זאת, לא נקבע כי הנאשם תקף את המתלונן על ידי אגרוף בפניו של המתלונן כנטען בכתב האישום.

כך, מבחינת הנאשם שבפני מדובר באירוע שהוא אכן חמור, אולם חומרתו שונה באופן ניכר מהחומרה שיש בעבירת הפציעה באמצעות סכין שבה הורשע נאשם 1 ואשר יוחסה מלכתחילה גם לו. לנוכח הפער המשמעותי בין כתב האישום המקורי לבין העובדות בהן הורשע הנאשם, אין לייחס לחובתו גם את ניהול התיק, שכן הנאשם זוכה מן העבירות החמורות יותר שיוחסו לו.

לאור כל האמור אני סבורה שהעונש הראוי במקרה זה הוא מאסר שירוצה בעבודות שירות. הממונה על עבודות השירות מתבקש להכין חוות דעת לגבי הנאשם. ניתן ליצור קשר עם הנאשם בטלפון 0506485880 או בפקס 03-6139729, ובאמצעות ב"כ פקס 02-6283312.

ניתנה היום, י"א תשרי תשע"ד, 15 ספטמבר 2013, בנוכחות הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: