מ.י. לשכת תביעות ירושלים (פלילי) נ' זיר

בפני

שופט דב פולוק

הכרעת - דין

הנאשם הואשם שביום 22.10.07 סמוך לשעה 7:00 באבו טור פרק הנאשם מראות בשווי של 40,000 ₪ מאוטובוס שחנה במקום וגנב אותן, עבירה לפי סעיף 413ד'(ב) לחוק העונשין תשל"ז-1977.

ע"ת מס' 1 , מר אמין אבו גרביה, העיד שנהג באוטובוס מסוג מרצדס מס' 8190114 של חברת "ורדים תורס". הוא החנה את האוטובוס בערב, באבו טור, לאחר שהסיע קבוצת תיירים באוטובוס במהלך היום. למחרת בבוקר, בסמוך לשעה 7:30, כשחזר לאוטובוס, הבחין שהמראות הצדדיות של האוטובוס נגנבו. הוא התקשר למשטרה ואנשי מז"פ הגיעו למקום ובדקו את האוטובוס. כתוצאה מגניבת המראות, העד הפסיד שלושה ימי עבודה עד להתקנות מראות צדדיות חדשות על האוטובוס.

מר אלי דיין, ע"ת מס' 2, ממז"פ מטה ארצי, ערך חוות דעת למעתקי טביעות אצבע. על פי חוות דעתו, מעתקים 10,12,13,14 ו-15 זוהו כשייכים לנאשם.

רס"מ אייל לוי, ע"ת מס' 3, הוא טכנאי מז"פ שהעתיק מעתקים של טביעות אצבע מהאוטובוס (ת/3) וצילם תצלומים של האוטובוס (לוח התצלומים ת/2). בתצלום מס' 8 בת/2 ניתן להבחין במקומות בהם נמצאו טביעות האצבע של הנאשם- החלון העליון על גבי דלתו הימינית הקדמית של האוטובוס. מעתק 10 מחלון הקדמי הימני הסמוך לדלת האוטובוס.

טופס הטבעת כפות ידיו ואצבעותיו של הנאשם מיום 22.12.07 הוגש בהסכמה (ת/5).

כן הוגשה בהסכמה אמרת הנאשם (ת/4) מיום 16.11.07. באמרתו מסר הנאשם שאינו נוסע באוטובוסים ואינו מכיר חברת אוטובוסים בשם ורדים תורס. הוא גם אינו עובד ולא עבד בעבר בשטיפת אוטובוסים. הנאשם הכחיש שגנב את המראות. לעניין טביעות אצבעותיו על גבי האוטובוס אמר "..אולי עברתי שם". לשאלת החוקר השיב שגובהו 1.65 מטר לערך.

אלא ראיות המאשימה.

הנאשם בחר שלא להעיד.

ב"כ המאשימה טענה שהמקום בו נמצאו טביעות האצבע של הנאשם על האוטובוס ממנו פורקו המראות, שולל שהנאשם השאיר את טביעות אצבעותיו באופן מקרי. הנאשם בחר שלא להעיד או לתת כל הסבר להימצאות טביעות אצבעותיו במקום. אדרבא, באמרתו של הנאשם (ת/4) הוא הרחיק את עצמו מן המקום בו חנה האוטובוס ומן האוטובוס עצמו, בין כנוסע ובין במסגרת עבודתו, כגון עבודה של שטיפת אוטובוסים.

לעומת זאת, טען ב"כ הנאשם שהואיל וחלף חודש ימים מתאריך העבירה עד שהנאשם נחקר, נבצר מהנאשם לזכור את מקום הימצאותו במועד הרלוונטי. כן טען, שגם אם בית המשפט יקבע שטביעות האצבע על האוטובוס הן של הנאשם, אין הדבר מוכיח שהנאשם פרק את המראות כשאין לשלול שהנאשם נגע באקראי באוטובוס בעת שחלף לידו. בהקשר זה, ציין שכל המעתקים המיוחסים לנאשם באזור דלת האוטובוס ולא הוכח שעובד אורח אקראי לא היה יכול להשאיר אותם במקום.

כן טען ב"כ הנאשם שיש לפסול חוות דעת המומחה של מר אלי דיין. על פי חוות הדעת התקבלו מעתקי טביעות האצבע, כביכול מזירת העבירה, כ-10 חודשים לפני מועד ביצוע העבירה. המומחה הסתמך בחוות דעתו על פעולות של החוקרת פלג שרוני והעיד על פי תיק עזר שכלל חומר שלא נערך על ידי המומחה. אין בחוות הדעת ציון של נקודות ההשוואה בטביעות האצבע או מספר נקודות השוואה שנעשו. בדיקתו החזותית של המומחה, ללא הגדלה וללא סימון במהלך ההשוואה, מזמינה טעויות ואין לסמוך על חוות הדעת כעדות יחידה להרשעת הנאשם.

לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהם ולאחר שעיינתי בחומר הראיות ושקלתיו, החלטתי שיש להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום, כפוף לכך, שלא הובאו ראיות ולא הוכח ששווי המראות של האוטובוס 40,000 ₪, כפי שצוין בעובדות כתב האישום .

אין ממש בטענות ב"כ הנאשם נגד חוות הדעת של המומחה מר אלי דיין. מקובל על בית המשפט שהטעות בתאריך בחוות הדעת היא טעות סופר גרידא, כפי שהעיד המומחה. שוכנעתי שפשוט הושמטה הספרה "0" בעת הדפסת התאריך בחוות הדעת, כך שבמקום רישום התאריך 28.10.07 נרשם בטעות 28.1.07.

המומחה העיד וכך צוין בחוות דעתו, שזיהוי כל מעתק ששייך לנאשם נעשה על ידי לפחות 12 נקודות השוואה. ב"כ הנאשם לא הצביע על כל מעתק שיש בו פחות מ-12 נקודות השוואה ולא הגיש חוות דעת נגדית. עורך חוות הדעת הוא מומחה מוסמך לזיהוי טביעות אצבע משנת 1990. המומחה הסביר שהוא אינו זקוק להגדלת המעתקים לקבוע זהות והדבר נעשה רק לצרכי בית המשפט (ע' 10 לפרוטוקול שורה 27). אי לכך, אין נפקא מינה שההגדלה נעשתה על ידי החוקרת פלג שרוני.

לגבי מיקום המעתקים, גם אם נניח שחלק מהמעתקים נמצאים יותר למטה כלפי מרכז הדלת, לפחות מעתק אחד, 10, נמצא בוודאות בחלק העליון של החלון הקדמי. בהתחשב בגובה של הנאשם, 1.65 מטר, אין זה סביר שהנאשם השאיר את טביעת האצבע שלו "באקראי" בחלפו על פני האוטובוס. יש גם לשקול את הטענה להשארת טביעת אצבע באקראי, בכמות טביעות האצבע. במקרה דנן אין מדובר בטביעת אצבע בודדת אלא ב- 5 טביעות אצבע במקומות שונים על גבי חלון האוטובוס. מצב זה שולל לכאורה כל טענה של נגיעה באוטובוס באקראי. לבסוף, גם יש לשקול שמיקום טביעות האצבע הינו במקום חיצוני של האוטובוס חשוף למזג אויר, דבר שעלול להשפיע על טביעות האצבע והיכולת להעתיקם למטרת זיהוי. אי לכך, עולה שטביעות האצבע הושארו על גבי האוטובוס בסמוך למועד פירוק המראות. דבר המחזק אף הוא שהנאשם הוא אשר פירק את המראות.

יצוין, שלא מדובר באוטובוס ציבורי רגיל אלא באוטובוס המיועד להסעת תיירים. הנאשם הרחיק את עצמו גם מהמקום בו חנה האוטובוס וגם מכל הסבר תמים של מגע באוטובוס, כגון שעבד בשטיפת אוטובוסים.

אין חולק שהמראות פורקו מהאוטובוס. על פי הראיות המצויות בפני בית המשפט הוכח שטביעות האצבע של הנאשם נמצאו בחלון הקדמי הימיני העליון של האוטובוס. אין לנאשם כל הסבר להמצאות טביעות אצבעותיו על גבי האוטובוס פרט לטענה סתמית שאולי עבר במקום באקראי ונגע באוטובוס. אולם, ריבוי טביעות האצבע ומיקומם על גבי האוטובוס, דברי הנאשם שמרחיק את עצמו מהאוטובוס או האפשרות של מגע אקראי במסגרת עבודתו, שוללים טענה זו של הנאשם. הנאשם לא הציג הסבר סביר להימצאות טביעות אצבעותיו על גבי האוטובוס ממנו פורקו המראות ואף בחר שלא להעיד.