מ.י. לשכת תביעות ירושלים (פלילי) נ' אסייג

החלטה

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו הזנחת שמירה על כלי יריה, עבירה לפי סעיף 339 (א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 08/02/2007 במקום עבודתו, מאפיית נחמה בירושלים, החזיק הנאשם חומר נפץ או חומר אחר שבכוחו לגרום נזק לאדם אחר, בין בטיפול כלשהו בהם ובין בלא טיפול. בנוסף נטען כי הנאשם החזיק במחסן המאפייה 4 ארגזים מלאים בנפצים על מנת למכור אותם לילדים.

בדיון שהתקיים ביום 03/12/2009 העלה הסנגור טענה מקדמית המנויה בסעיף 149(4) לחוק סדר הדין הפלילי, [נוסח משולב] תשמ"ב-1982 (להלן החסד"פ) לפיה העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה.

בפרוטוקול דיון מיום 14/01/2010 טען ב"כ המאשימה כי יש מקום להמשיך ולנהל את התיק וזאת משום שכתב האישום מייחס לנאשם עבירה של הזנחת שמירה על כלי ירייה וחומרי נפץ וציין כי הנאשם התכוון למכור את אותם חומרי נפץ לילדים ולטעמו יש מקום לחייב הנאשם להשיב לכתב האישום.

בהסכמת הצדדים הוגש כל חומר הראיות שבתיק התביעה לעיוני.

א. מחומר הראיות שבתיק עולה כי בתאריך 08/02/2007 בשעה 17:30 לערך נערך חיפוש במאפיית נחמה הנמצאת בשדרות גולדה בירושלים וזאת על פי צו חיפוש חתום על ידי בית משפט.

צו החיפוש ניתן על בסיס החשד, שהנאשם מחזיק ברשותו במחסן, נפצים אותם הוא מוכר לילדים.

כפי העולה מדו"ח הפעולה, התפיסה והסימון, הרי כאשר הגיעו השוטרים למקום הם מסרו לחשוד-הנאשם את הצו, ובתגובה לכך אמר כי אכן הוא מוכר נפצים לילדים, אולם הוא מרוויח רק עשרות אגורות. במהלך החיפוש נמצאו במחסן שבמקום ארבעה קרטונים שבתוכם נפצים מסוגים שונים, שניים מהם נמצאו בשירותים והשניים האחרים מאחורי המקרר.

ב. בהודעתו המשטרתית בה הוזהר כי הינו חשוד בהזנת שמירה של כלי ירייה, אישר החשוד כי אכן אלו נפצים אותם מכר לילדים, נפצים אותם קנה מאיש בשם משה כהן מבני ברק.

הוא רכש מאותו אדם הנפצים גם בשנה קודם לכן וגם באותה שנה וזאת כדבריו: "השנה קניתי אותם כדי למכור ומכרתי ובאו אליי וזהו".

הנאשם לא הכחיש כי הקרטונים שנמצאו אכן שייכים לו. עוד חזר ומסר כי מכר הנפצים לילדים שונים אשר שמעו על כך.

ג. הנאשם נחקר פעם נוספת בתאריך 10/03/2008 על ידי חוקר של משרד התעשייה המסחר והתעסוקה אשר האשים אותו בהמצאות צעצועים אסורים לאחזקה ולמכירה על פי צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (איסור ייצור, ייבוא אחזקה ומכירה של צעצועים מסוכנים) התשמ"ז 1986, בחנות, במחסן בו עבד.

בעדותו טען הנאשם כי הוא אינו בעל עסק המאפייה בה עבד אלא אך עובד במקום, הוא לא הכחיש את מציאת הצעצועים וטען כי אלה נועדו בעבורו לפורים. עוד אישר כי הצעצועים נועדו גם למכירה אף שהוא לא מכרם לאיש.

בהמשך שינה גרסתו וטען כי רכש הפריטים בשנה שעברה אולם אך לשימושו שלו.

הוא אישר בתשובה לשאלה, כי אכן קניה אחזקה ומכירה של פריטים אלה הינם בניגוד לחוק אך לא ידע עד כמה חמור הדבר.

ד. בחוות דעת של ממומחה ממשרד המסחר והתעשייה, אשר פירט את כל המוצרים שנמצאו, 4093 פריטים, הוא קבע כי "הצעצועים מסוכנים מכילים אבקת שריפה וחומר נפץ". עוד קבע כי "צעצועים אלה מסוכנים מפזרי אש גיצים ונתזים וכי השימוש בהם מסוכן ועלול לגרום לנזק גופני בלתי הפיך לפציעות למשתמש בהם או לסביבה".

עיקר טענת הסנגור היא, כי אף אם אכן החזיק הנאשם בפריטים האמורים, הרי שאין בחומר החקירה ראיה כי אלה לא הוחזקו במקום שמור. ולטענתו זה היה במחסן סגור. עוד הוסיף כי טענת התביעה לפיה התכוון הנאשם למכור את אותם פריטים, ואם אכן היה מוכר אותם, למעשה הפקיר אותם, הרי שלא כך נטען כנגדו בכתב האישום.

לטענת התביעה, הרי שמחומר הראיות עולה שהנאשם החזיק בנפצים בתוך המאפיה כאשר השימוש בהם הוא עצם מכירתם לילדים ולא רק הכוונה למוכרם, ומשכך פעולותיו של הנאשם מקיימות את רכיבי העבירה בה הואשם.

דיון: