מ.י. לשכת תביעות ירושלים (פלילי) נ' אלימלך מלך

החלטה

המבקש הורשע על פי הודאתו בהחזקת רכוש החשוד גנוב במסגרת הסדר טיעון בת.פ (שלום-י-ם) 3768/09. על פי הסדר הטיעון צורפו עוד כמה תיקים שהיו תלויים ועומדים כנגד המבקש. בית המשפט גזר את דינו של המבקש וקבע בגזר הדין בנוגע ל-22 היהלומים שנתפסו אצל הנאשם, כי תינתן שהות של שישה חודשים על מנת לאתר את בעלי היהלומים. עוד נקבע, כי ככל שבתום התקופה לא יאותרו הבעלים, יהא רשאי הנאשם להגיש בקשה להחזרת תפוס על ידי בא כוחו וכי עד למועד האמור יישארו היהלומים ברשות המדינה.

משחלפה תקופה בת שישה חודשים ולא אותרו בעלים ליהלומים, הגיש המבקש את הבקשה שלפניי. בבקשה טען כי לא הודה שגנב את היהלומים ובחקירתו במשטרה טען המבקש כי רכש את היהלומים בפתח חנות תכשיטים מאדם שלישי. המבקש הפנה לפסיקה ומנה את התנאים לצוות על חילוט, ובכללם חומרת העבירה, מהותה ועוצמתה של הזיקה בין החפץ לבין העבירה, השלכות החילוט במסגרת רכיבי הענישה האחרים ומידתיות. המבקש טען כי התנאים אינם מתקיימים בעניינו, כך למשך טען כי העבירה בה הורשע היא מסוג עוון וכי אין וודאות כי היהלומים גנובים. עוד נטען כי על המבקש נגזרו 42 חודשי מאסר בגין הרשעתו וכי אין מדובר בעונש קל ולפיכך יש להסתפק בו ולא לחלט את היהלומים.

לעומתו, טענה המשיבה כי בהתאם לסעיף 39א לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) התשכ"ט 1969 (להלן: הפסד"פ), ככל שאדם הורשע במעשה העבירה שנעשה בחפץ או לגביו, בית המשפט רשאי לחלטו בנוסף לעונש שיוטל. נטען כי אי חילוט היהלומים יעקר מתוכן את הוראת החוק הקובעת את האיסור להחזיק ברכוש שיש חשד סביר כי הרכוש גנוב, ובכך הנאשם יהנה מפירות מעשהו הפלילי. משלא אותרו הבעלים של היהלומים התבקש חילוטם.

לאחר שעיינתי בבקשה להחזרת תפוס, בתגובה ובתשובה לה ושקלתי את טענות הצדדים בדיון שנערך בפניי, החלטתי לדחות את הבקשה ולהורות על חילוט.

בדיון שהתקיים בפניי הוגש דוח פעולה משטרתי מיום 7.3.2005, בו מתואר כי במהלך פעילות יזומה של יס"מ עצר השוטר רכב שבו נסעו שני חשודים. במהלך בדיקה נמצא בכיסו של המבקש נייר לבן מקופל ובו היהלומים. כשנשאל המבקש אם ברשותו קבלות עבור רכישת היהלומים המבקש טען כי רכש אותם לפני מספר שנים מאדם כלשהו. בחיפוש שנערך ברכב נתפס סכין, כסף זר (18,000 לירות איטלקיות) ושקית מלאה בתכשיטים.

מעיון בחומר החקירה עולה כי בגרסתו של המבקש סתירות ביחס ליהלומים נושא הבקשה. בטופס בהודעת חשוד משטרתי מיום 7.3.05 מסר כי: "היהלומים קניתי מאיזה גרוזיני שאין לי פרטים שלו ב500 ₪ , זה כלום, גרגירים. הייתי בחו"ל 3 שנים בבלגיה וחזרתי לפני 4 חודשים. היום לקחתי את זה כדי לבדוק אותם בחנות תכשיטים ולמכור. היום רק גיליתי אותם אצלי במגירה שכחתי מהם בכלל"

לעומת זאת, בטופס הודעת חשוד מיום 8.6.07 המבקש מסר כי: "את היהלומים קניתי מזמן מבחור, לא זוכר בכמה אבל בערך כמה מאות דולרים. היו שם יהלומים קטנים..קניתי אותם כדי למכור אותם. אני לא יכול להצביע על הבחור שקניתי ממנו. לא זוכר באיזה אזור קניתי אותם".

אם כן, מחד גיסא טוען המבקש כי רכש את היהלומים בסכום של 500 ₪ ומאידך גיסא מוסר כי רכש את היהלומים בכמה מאות דולרים. מעבר לכך תיאורו של המבקש בנוגע לנסיבות החזקת היהלומים והאופן שבו רכש אותם, אינן סבירות. ברי כי החזקת מספר לא מבוטל של יהלומים בתוך נייר מקופל בכיס המכנסיים אינה האופן הטבעי של אחסון יהלומים.

התובע לא הוכיח שהיהלומים הם קניינו. נסיבות הרשעתו של המבקש והעובדה כי התובע הודה בהחזקת היהלומים כרכוש גנוב אינן מניחות את הדעת כי מדובר ברכושו הפרטי שיושב לבעליו. כך, לא הוצגו קבלות, המבקש אף לא זכר את שמו של המוכר. העובדה כי במהלך ששת החודשים האחרונים לא אותרו הבעלים של היהלומים אינה מכשירה את המבקש כבעל היהלומים.

שוכנעתי, כי יש להיעתר לבקשת המשיבה ליתן צו חילוט היהלומים לאוצר המדינה מכיון שהתקיימו התנאים הקבועים בסעיף 39 לפסד"פ למתן צו חילוט, שכן היהלומים נתפסו על פי סעיף 32 לפסד"פ, המבקש הורשע בדינו, והרשעתו של המבקש עניינה במעשי עבירות רכוש שנעברו גם בשל היהלומים שנתפסו, כאשר למבקש עבר מכביד מאוד בעבירות רכוש. משכך, עמדה המדינה בנטל הנדרש ממנה בחילוט כענישה לפי סעיף 39א לפסד"פ: "נטל ההוכחה הינו על המשיבה, אך מידת ההוכחה הינה על פי מאזן ההסתברויות הנוהג במשפט האזרחי ולא כמידתה בפלילים" (בשא (שלום-י-ם) 8434/04 אדרי ראובן נ' מדינת ישראל, לא פורסם, ניתן ביום 25.1.2005).

בנוסף, משלא אותרו הבעלים של היהלומים הרי שבהתאם לסעיף 42 לפסד"פ היהלומים הינם בבחינת חפץ שנתפס ונותר ללא בעלים. הן טיב התפוס, הן סוג העבירה שבה נתפס התפוס, מובילים למסקנה כי הכרעה לפיה יושבו היהלומים למבקש, הינה בבחינת יוצא חוטא נשכר אשר תפגע באינטרס ציבורי למניעת ביצוע עבירות.

הבקשה להחזרת תפוס נדחית ואני מורה על חילוטם כאמור.

ניתנה היום, י"א תמוז תשע"ב, 01 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: