מ.י. לשכת תביעות ירושלים (פלילי) נ' אדרי

בפני

שופטת חגית מאק-קלמנוביץ

הכרעת דין

העובדות וגדר המחלוקת

הנאשם הואשם בעבירות של גניבת רכב ופירוק חלקים מרכב, בכך שבמועד שאינו ידוע במדוייק בין 19.8.05 לבין 1.9.05, ברח' ברקפת בבית שמש, גנב טרקטורון בצבע אדום שמספרו 28-143-00 השייך לישי דב שינקולבסקי, ובתאריך 4.9.05, ברח' המכתש בבית שמש, פירק הנאשם ביודעין חלקים מהטרקטורון ולאחר מכן מכרו אותו לאחר תמורת סכום של 800 ₪. הנאשם לא הספיק לקבל את התמורה.

עדויות עדי התביעה

בתשובתו לכתב האישום כפר הנאשם וטען כי לא גנב את הטרקטורון, כי לטרקטורון לא היה מספר וכי לא היה מדובר בטרקטורון אלא בשלד שנזנח במקום ללא השגחה, ללא מספר שילדה ואמצעי זיהוי, כשהוא נראה כנטוש.

המתלונן, ישי שינקולבסקי, העיד כי רכש טרקטורון ותיקן אותו. המתלונן היה אז, לדבריו, חייל בשירות סדיר ונעדר מביתו. מאחר שהוריו לא תמכו בהחזקת הטרקטורון, ומאחר שבביתו לאה היתה אפשרות להחזיק את הטרקטורון קשור, הוא החזיק את הטרקטורון בבית חברו ברח' הרקפת, כשהוא קשור במנעול וברצועת ברזל עבה. המתלונן העיד כי לא ניתן היה לנסוע בטרקטורון בשל העדר סיכה בקרבורטור, וכשהגיע לבית החבר מצא שהטרקטורון איננו וגם המנעול לא היה במקום.

לאחר מספר שבועות נודע למתלונן על אדם אחר המחפש את סיכת הקרבורטור שהיתה חסרה לטרקטורון. הוא הגיע אל המחפש, בחור בשם עמרי, שאמר לו, לדבריו, כי רכש את הטרקטורון מהנאשם. המתלונן ביקש ליצור קשר עם הנאשם, אך נודע לו שהוא נעצר בחשד לגניבת הטרקטורון.

המתלונן העיד כי נקרא על ידי חוקר משטרה לזהות את הטרקטורון במכלאה בתחנת המשטרה. בפעם הראשונה לא נכנס למכלאה אלא צפה ממרחק של עשרות מטרים, ולא זיהה את הטרקטורון. לאחר מכן הוזמן פעם נוספת, נכנס עם החוקר אל תוך המכלאה, ואז זיהה בבירור ת הטרקטורון שנגנב ממנו. עדות זו מתיישבת עם עדות ראובן כהן בעמ' 1, 2, שאף הוא העיד כי לא כיוון את המתלונן לטרקטורון מסויים מבין רבים אחרים שהיו במקום. המתלונן הוסיף כי באירוע הראשון לא זיהה את הטרקטורון בשל המרחק ומאחר שהורדו ממנו "הפלסטיקים", אך בפעם השניה זיהה אותו בוודאות ואף זיהה שריטה מסויימת בטרקטורון, שחיזקה את ודאות הזיהוי.

עדות המתלונן עשתה רושם חיובי ואני מקבלת אותה. נראה גם כי עיקר העדות אינה אמורה להיות שנויה במחלוקת, כיון שהנאשם טוען שמצא את הטרקטורון במקום אחר ובזמן אחר מהמקום שממנו נלקח, כך עדות המתלונן אינה סותרת את גירת הנאשם. העובדה שהמתלונן הגיש תביעה אזרחית נגד הנאשם בגין גניבת הטרקטורון אינה פוגמת במהימנות עדותו. שכן בכל מקרה, המתלונן בעבירת רכוש הוא בעל אינטרס, בפועל או בפוטנציאל, בתוצאות המשפט, העשויות לאפשר לו לתבוע את נזקיו. כל עוד אין בין המתלונן לבין הנאשם מערכת יחסים קודמת שאינה קשורה לאירוע נשוא כתב האישום, אין בהגשת התביעה כדי לפגום במהימנות העדות.

אני מקבלת את דברי המתלונן גם בנוגע לזיהוי הטרקטורון שנתפס כזה שהיה שייך לו. העובדה שהזיהוי נעשה רק בהזדמנות השניה אינה פוגעת בערכו הראייתי של הזיהוי, כיון שבמקרה הראשון הנסיבות לא איפשרו את הזיהוי, כמפורט לעיל.

עד מהותי נוסף שהובא על ידי המאשימה הוא אריאל סידלסקי. העד העיד כי התלווה אל חברו בשם עמרי וקנין שקנה טרקטורון מהנאשם. העד העיד כי כשהגיעו למקום ראה את הנאשם מפרק משהו מהטרקטורון, אך לא זכר מה פורק (עמ' 17). הוא כינה את הטרקטורון "חתיכת ברזל" וטען כי לא היה מדובר בטרקטורון אלא שילדת טרקטורון בלבד (עמ' 17, 18). העד סתר בנושאים מהותיים את ההודעה שמסר במשטרה, ועדותו הוגשה בהתאם לסעיף 10א' לפקודת הראיות. העד נחקר חקירה נגדית על ידי התובעת ועל ידי הסניגור.

לאחר ששמעתי את עדותו של העד בבית המשפט ועיינתי בהודעתו במשטרה, ת/3, אני מעדיפה את גירסת העד באימרת החוץ שלו, ההודעה במשטרה, על פני עדותו בבית המשפט, בעניינים שבהם קיימת סתירה בין השניים. ואלה נימוקי לכך:

העד סידלסקי אינו העד היחיד במשפט זה שהודעתו הוגשה על פי סעיף 10א' לפקודת הראיות, כפי שאפרט בהמשך. לא ניתן שלא להבחין בעובדה שהן הנאשם והן שני העדים העויינים טענו בעדויותיהם בבית המשפט כי הטרקטורון לא היה אלא שילדה או ברזל, אולם טענה זו לא הטופיעה באף אחת מההודעות במשטרה. הן הנאשם והן שני העדים נחקרו במשטרה והתייחסו לטרקטורון, בלי שהבהירו כי הכוונה לשילדת טרקטורון. שינוי זה של הגירסה על ידי שני עדים והנאשם, שאין לו כל עיגוןבחקירת המשטרה, אינו יכול להיות מקרי והוא מעיד על כך ששני העדים היו מודעים לגירסת הנאשם ובחרו לתמוך בה בעדויותיהם. גירסת העד בבית המשפט גם נעדרת אותו יסוד ספונטני שהיה להודעה במשטרה בסמוך למועד האירוע. העד לא ידע להסביר בחקירתו כיצד ידע למסור תיאור של הטרקטורון, הכולל צבע ושם היצרן, אם ראה את השילדה בלבד (עמ' 19, 20, 22).

לאור האמור אני מקבלת את אימרת העד בהודעתו במשטרה ת/3, ולפיה העד וחברו עמרי וקנין קנו את הטרקטורון מהנאשם, הגיעו אל הנאשם, המתינו עד שיפרק את הטרקטורון והעמיסו אותו על טנדר.

עד תביעה נוסף שהעיד הוא דוד גונן. גם עדותו של עד זה לא תאמה את ההודעה שמסר במשטרה. הוא לא אישר גם את חתימתו על גבי ההודעה (עמ' 5), אם כי ב"כ הנאשם הסכים להגשת ההודעה ללא עדות החוקר שגבה אותה. העד גונן העיד כי ראה בסמוך לביתו טרקטורון, ולאחר מכן תיקן לשילדה של טרקטורון (עמ' 6). הוא העיד כי ראה שוטרים בסמוך לטרקטורון, והכחיש את טענתו במשטרה שלפיה ראה במקום גם ילדים. בחקירתו הנגדית הכחיש קטעים שונים מהודעתו שהוצגו בפניו.

אני מקבלת גם את אימרת החוץ שמסר עד זה ומעדיפה אותה על פני עדותו בבית המשפט. זאת משום שההודעה במשטרה נמסרה בסמוך להתרחשות האירועים, כשיכולת הזיכרון של העד היתה טובה מזו האפשרית לאחר מספר שנים. הנאשם לא נתן הסבר כלשהו לכך שמסר במשטרה עובדות שאותן הכחיש בבית המשפט. כפי שציינתי לגבי העד סידלסקי, גם בעניינו של גונן בולטת העובדה שבהודעה במשטרה, וגם בחלק מעדותו בבית המשפט, התייחס העד לטרקטורון, אולם שינה את טעמו וטען כי מדובר בשלדה בלבד, ללא הסבר לשינוי ולאחר שטענה זו הועלתה על ידי הנאשם. עוד אציין כי העד נמנע מלהתייצב למסירת העדות, והגיע רק לאחר שהוצא נגדו צו הבאה והוא הפקיד סכום כסף להבטחת התייצבותו.

בהודעת העד במשטרה, ת/4, מסר כי ראה בסמך לביתו מספר אנשים שאותם זיהה כשוטרים, וסיפר להם כי ארבעה ימים קודם לכם ראה טרקטורון בחניה, וחבורת ילדים עומדים בסמוך. הילדים אמרו לו שהטרקטורון שייך לחבר שלהם האמור להגיע. בסמןך לחבורה היה רכב מסוג פיזו 205 בצבע אדום. אין מחלוקת על כך שבבעלות הנאשם היה באותה תקופה רכב מהסוג האמור, בצבע אדום או בורדו (ראו עדות הנאשם בעמ' 16). העד הוסיף כי למחרת היום הגיע למקום וראה את המנוע זרוק על הרצפה, וכעבור מספר שעות נעלם גם המנוע.

בהודעה נשאל העד אם הוא מכיר אדם בשם מוטי אדרי ומשיב בחיוב, ואף מוסר פרטים לגבי אותו מוטי אדרי. אולם הוא אינו טוען שראה את אדרי במקום. החוקר מציין בהודעה ת/4 כי ישנו אדם נוסף בשם מוטי אדרי. כיון שהעד לא הזכיר את מוטי אדרי כנוכח במקום, אין לייחס כל משמעות להיכרותו עם אדם בשם מוטי אדרי.