מ.י. לשכת תביעות ירושלים (פלילי) נ' אדרי

גזר דין (לאחר תיקון טעות סופר)

הנאשם הודה והורשע בארבע עבירות של העסקת תושב זר ובעבירה אחת של הסעה.

עברו כולל עונש מאסר על תנאי בר הפעלה למשך 3 חודשים בת"פ 1818/02 של בית משפט

זה.

הסניגור פירט נסיבות אישיות קשות בחייו של הנאשם: קשיים כלכליים, סגירת בית הקפה

בו הועסק העובד הזר, פטירת אמו ומחלת אביו. בנוסף הוא מסייע לגיסו הסובל ממחלה

ניוונית קשה. כל אלו עוגנו במסמכים ופורטו בתסקיר.

מקומם של השיקולים האישיים פוחת נוכח מאפייני העבירות אותן ביצע הנאשם: הוא עבר

את העבירה פעם אחר פעם, כשהוא נוטל סיכון ביודעין, לשם הפקת רווח כלכלי. זאת לאחר

שנתפס בעבר בביצוע העבירה, ואף הועמד לדין והוטל עליו מאסר על תנאי. הנאשם הוכיח

במעשיו שאין עליו מורא החוק ולא מוראו של העונש.

שיקולים שיש להביא בחשבון לזכות הנאשם הם העובדה שהודה במיוחס לו וחסך זמן,

אולם הודאה באה לאחר שהתיק נקבע כבר להוכחות, כך שהחיסכון שנגרם הוא מועט וכך

גם משקלו של שיקול זה.

נימוק נוסף הוא הזמן שחלף מאז ביצוע העבירות, אם כי גם כאן ההתחשבות מוגבלת כיון

שחלק ניכר מהזמן נדרש בהמתנה לדיון ההוכחות ולאחר מכן לתסקיר שירות המבחן.

עובדה נוספת לזכות הנאשם היא שבכל האישומים מדובר על עובד אחד קבוע שעבר במקום

עיסקו של הנאשם. אמנם הדבר מעיד על כך שהנאשם לא הורתע והמשיך להעסיק את העובד

על אף שידע על האיסור שבכך ואף נשפט, כפי שפירטתי לעיל. אולם מבחינת הסכנה לציבור

הנשקפת מעובד כזה, ברור שהסכנה פחותה כאשר מדובר בעובד יחיד קבוע המוכר למעסיק