מ.י. לשכת תביעות חיפה-משטרת ישראל נ' בר-תקוה

הכרעת דין

החלטתי לזכות הנאשמת

1.כתב האישום

על פי המיוחס לנאשמת היא נהגה ברכב ולא צייתה לתמרור ב-37 שהיה מוצב בדרך בכיוון נסיעתה, בכך שלא עצרה לפי קו העצירה. עבירה על תקנה 22 (א) + 64 (ד) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961 (תק"ת).

2.תמצית הראיות הרלוונטיות

עד התביעה, רס"ב אלי תורג'מן (השוטר), אשר ערך את דוח התנועה (ת/1), אישר את נכונות תוכנו בעדותו. מת/1 ועדות השוטר עולה כי בתאריך 03.12.07 בשעה 10:00 לערך נהגה הנאשמת ברכב פרטי ברחוב משה גושן בקרית מוצקין ולא צייתה לתמרור ב-37 שהיה מוצג משני צידי הדרך. לא עצרה כלל לפני קו העצירה ופנתה שמאלה. השוטר עמד במרחק 10 עד 15 מטרים מהמקום, ועצר הנאשמת.

במקום המיועד לרישום דברי הנהג בת/1 רשם השוטר מפי הנאשמת, "אין לי מה להוסיף".

הנאשמת העלתה בפני השוטר גרסה כי לפניה נסע רכב נוסף, ועל כך השיב השוטר כי הוא לא ראה זאת.

הנאשמת העידה כי נסעה מכיוון מזרח למערב, ורצתה לחזור חזרה למזרח. לפניה היה רכב פרטי שנכנס לצומת. היא עצרה בקו העצירה וכשראתה שאין תנועה מימין פנתה שמאלה ואז עצר אותה השוטר.

במסגרת החקירה הנגדית נשאלה מדוע אמרה לשוטר "אין לי מה להוסיף", השיבה כי אחרי שאמרה לשוטר שעצרה, וראתה כי הולך להתפתח וויכוח עם השוטר, החליטה שלא להמשיך ולהגיב.

נשאלה מדוע לא אמרה לשוטר שהיה רכב לפניה, והשיבה כי לא חשבה אז לנכון לציין עובדה זו.

3. דיון

הנאשמת עשתה עלי רושם אמין. אני מאמין לנאשמת כי היה לפניה רכב אחר. יתכן ואותו רכב הסתיר לשוטר את שדה הראיה המלא. תגובתה של הנאשמת במקום המיועד לרישום דברי הנהג בת/1: "אין לי מה להוסיף" מצביעות על כך כי למילים אלה קדמה שיחה שתוכנה לא נרשם.

בנסיבות אלה החלטתי שאין זה מן הראוי להרשיע הנאשמת על סמך עדותו היחידה של השוטר והחלטתי לזכותה מהספק.

זכות ערעור תוך 45 ימים.

המוצג נמסר לתובע כדי שידאג לסרוק אותו.

ניתנה והודעה היום ב' אדר ב תשע"א, 08/03/2011 במעמד הנוכחים.

שמואל יציב, שופט

הוקלד ע"י: דליה לינבנד התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: