מ.י. לשכת תביעות חיפה-משטרת ישראל ואח' נ' אונגרפלד

החלטה

בפני בקשה של הנאשם לפסול עצמי מלהמשיך לדון בתיק הקבוע לסיום פרשת הגנה.

הנאשם בבקשתו כתב, "צר לי מאד כאשר אני מבחין כי כבודך ממשיכה להתעלל בצדק הפשוט ע"י אמירות לא הגיוניות כלפי העד קרסנוב. כתב ההגנה של קרסנוב אשר הוגש לבית המשפט ואת אומרת כי מי שאחראי על כתיבתו זה עו"ד החתום עליו... הגרוע מכך זאת אמירה של כבודך לעד קרסנוב כי זה בסדר לא לזכור...". בהמשך כותב הנאשם, "טענתי מראש כי משפט זה יפסק לפי האמינות של הצדדים אבל נראה לי כי בית משפט זה משתף פעולה עם אנשים רעים ולזה לא אוכל לתת יד".

בבית משפט הוסיף היום הנאשם לטיעוניו בבקשה לפסילה, כי העד קרסנוב "שהמציא גרסה חדשה בדיון בבית משפט בת"א שבכלל לא היה שום סימן בעת הדיון הראשון בחיפה והאדם אמר שאינו זוכר ובית משפט אמר לו מותר לך לא לזכור. בדיון הראשון לא זכר מה היה כתוב בתלונה שהגיש...", קיבל לבקשת המאשימה עדות מכוח סעיף 10 א' "...ועולה בי המחשבה שביהמ"ש הזה כפי שאמר שכאן לא צריך לזכור כך יקבל את העדות שלו שהתקבלה לפי סעיף 10א וביהמ"ש יחליט שגם שמה התלונה שלו כשרה והכל בסדר..." .

בנוסף בית משפט לא הוציא צו הבאה כנגד שוטרת שלא הופיעה לדיון האחרון על אף שהיה מוסמך לטענתו להוציא צו הבאה.

מדובר בתיק שבית המשפט אמר שיוכרע על פי אמינות, והנאשם כלשונו "פוחד" ועתר לבית המשפט לפסול עצמו.

עוד הביע הנאשם תרעומת שלא נתקבלה תגובת המאשימה לשאלה מדוע התיק הוחזר לטיפול תביעות חיפה.

ב"כ המאשימה מתנגדת לבקשת הפסילה. בתגובה לבקשה כתבה "אין ממש בבקשה אמינות העדים תיבחן בסיום פרשת ההגנה ובעת הכרעת הדין אין בדברי בית המשפט, באם נאמרו, כדי להביא לפסילת כבודה".

בתגובתה היום בדיון בעל פה, הפנתה ב"כ המאשימה להלכה שנקבעה בפסיקה לפיה המבחן הינו מבחן אובייקטיבי לעניין חשש ממשי למשוא פנים.

בנוסף ציינה, כי תביעות ת"א יצגו את תביעות חיפה בדיונים שהתנהלו בבית משפט השלום בת"א, שלא נקבעו להוכחות, ומשנקבע התיק להמשך הוכחות התיק מתנהל ע"י תביעות חיפה.

סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד- 1984 קובע:

"שופט לא ישב בדין אם מצא, מיזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט".

בפסיקה נקבע, כי על בעל דין המבקש לפסול את בית המשפט הדן בעניינו, להצביע על חשש ממשי במובן האובייקטיבי, דהיינו, המבחן הינו מבחן אובייקטיבי הבוחן חשש ממשי למשוא פנים, ואין די לעניין זה בתחושותיו הסובייקטיביות של בעל הדין.

ראה לענין זה דברי כב' הנשיאה בייניש בע"פ 9620/07 פאיק מוחמד אלעמור נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו):

"... המבחן לחשש זה הנו מבחן אובייקטיבי. משכך, אין די בתחושה של הנאשם כאילו נחרץ דינו על-ידי בית המשפט. אמירותיו של השופט תהווינה עילה לפסילה רק אם יצמח מהן חשש ממשי – בראייה אובייקטיבית – כי ננעלה דעתו של בית המשפט באשר לתוצאות ההליך המצדיק פסילת השופט".

עוד נקבע בפסיקה, שטענות צד או צדדים על התנהלות דיונית של בית משפט יביאו לפסילת בית משפט, רק במקרים חריגים וקיצונים אשר שוללים את זכותו של הנאשם להליך הוגן כשעולה מהנסיבות, כי קיים חשש ממשי למשוא פנים.

אני דוחה את בקשת הפסילה. לא מצאתי, כי בהבהרת בית משפט לנאשם שכתב ההגנה שהגיש העד קרסנוב אינו תצהיר ונוסח ע"י עו"ד (עמוד 78 שורה 8 לפרוטוקול), או טענת הנאשם שבית המשפט אמר לעד קרסנוב "שזה בסדר לא לזכור", אמירה שאינני זוכרת שנאמרה, או קבלת הודעה מכוח סעיף 10 א' לפקודת הראיות, או החלטתי מיום 5/10/10 שלא להוציא צו הבאה כנגד השוטרת ליאת אליתים, שלא ניתן היה לקבוע בוודאות שידעה שהדיון מתנהל בבית משפט השלום בתל אביב, יש בהם כדי להצביע על גיבוש עמדה בעניינו של הנאשם, היוצרת חשש אובייקטיבי למשוא פנים העלול לשלול את זכותו של הנאשם להליך הוגן.

סוף דבר, אני דוחה את בקשה הנאשם לפסילתי.

ניתנה והודעה היום כ"ג חשון תשע"א, 31/10/2010 במעמד הנוכחים.

יעל פרדלסקי, שופטת

החלטה