מ.י. לשכת תביעות גליל-משטרת ישראל נ' שמש

הכרעת דין

לנאשמת מיוחסות עבירות של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 273 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק הנ"ל.

לפי הנטען בעובדות כתב האישום, ביום 2/1/07, בשעה 14:30 לערך, עת נהגה הנאשמת ברכב נשוא האישום, ובהגיעה לצומת הרחובות פנקס – ויצמן בעכו, נתבקשה ע"י השוטר עמוס אגא ( להלן " השוטר " ), להמשיך בנסיעתה ולהימנע מלהכנס לתוך עכו העתיקה, אך היא סירבה להיענות לכך, וסירבה להיענות להוראתו של השוטר להציג בפניו את רשיונותיה. הנאשמת עוכבה לתחנת המשטרה, ושם סירבה להישמע להוראת השוטר להמתין במקום לצורך רישום דו"ח תנועה, ומשהודיע לה השוטר כי היא עצורה, וחסם את דרכה, תקפה אותו הנאשמת באופן שהכתה בראשו באמצעות ידה.

הנאשמת כפרה במיוחס לה בכתב האישום הנ"ל.

בתום שמיעת פרשות התביעה וההגנה, הוגשו סיכומי הצדדים, בכתב.

עדת התביעה, גב' מורן שרגא, שוטרת בתחנת עכו, העידה כי היא אינה זוכרת את האירוע לפרטיו, אינה זוכרת האם המעוכבת שהובאה לתחנה היא הנאשמת בתיק זה, ואינה זוכרת האם המעוכבת נפלה ארצה, במהלך האירוע בתחנה. כן העידה כי כל אשר מציינת היא בעדותה בבית המשפט נסמך על התיעוד בהודעתה במשטרה מיום 15/1/07. המאשימה הגישה את הודעה זו של העדה במשטרה, שסומנה ת/1. הסניגור הסכים שהודעתה הנ"ל של העדה תהווה חקירה ראשית. בהודעתה זו ( ת/1 ) ציינה השוטרת מורן כי ביום 2/1/07, בהיותה במשרד התנועה בתחנת עכו, פנה אליה השוטר הנ"ל, שהגיע לשם עם הנאשמת, וביקש ממנה טופס הזמנה לבית משפט, והנאשמת צעקה, ביקשה להיפגש עם מפקד התחנה, והתנהגה באלימות מילולית כלפי השוטר, שניסה להסביר לה כי היא מעוכבת וכי בתום הטיפול שלו בעניינה היא תוכל לפנות אל מי שתרצה, אך הנאשמת סירבה ויצאה מהמשרד אל פרוזדור התחנה, וניסתה לעזוב את התחנה, חרף דברי השוטר כי היא מעוכבת וכי אם תצא מהתחנה היא תיעצר, ומשלא נענתה להוראה זו, הודיע לה השוטר כי היא עצורה, אך היא התנגדה ונפלה ארצה ( ת/1, עמוד 1 שורות 3-12 ). השוטרת לא מתארת, בהודעתה ת/1, את אופן התקיפה שביצעה, כטענתה, הנאשמת כנגד השוטר, ובאיזה חלק בגופו הוא הותקף, אלא שתיאורה לעניין זה היה כללי ביותר. נוסף, העדה ציינה, בהודעתה ת/1, כי המעוכבת תקפה את השוטר בפרוזדור, בעוד שהיא היתה בכניסה למשרד התנועה בתחנה ( עמוד 1 שורות 9-10 ), והמסקנה היא כי העדה לא ראתה מעשה תקיפה כלל. יש לקבוע כי העדה הנ"ל לא היתה עדת ראיה למעשה תקיפה, ומשכך, לא היה ביכולתה לתאר מעשה תקיפה.

במזכר מיום 1/5/07, שערך השוטר אלי מגרם, שהוגש וסומן נ/1, נכתב כך:

" הסיבה שהשוטרת מורן לא זכרה איפה השוטר קיבל מכה היא שהיא עמדה בכניסה לפתח המשרד שלה בכוונה להיכנס אליו וכששמעה את ההמולה הפנתה את הראש לכיוון השוטר והחשודה שהיו שם היא שמעה את המכה וראתה את הנפת הידיים שלה אך לא יכולה להגיד בוודאות היכן בדיוק השוטר קיבל את המכה ".

אין בפניי כל ראיה ללמד מה מקור המידע הנ"ל, שהשוטר מגרם מתאר במזכר נ/1. יש לקבוע כי המדובר בעדות שמיעה, שאינה קבילה. שהרי, לא נטען כי השוטר הנ"ל היה עד לאירוע בתחנה, והוא לא העיד מטעם המאשימה, להסביר את מקור התיאור שתיעד במזכר הנ"ל. יחד עם זאת, הבאתי את תוכנו של המזכר הנ"ל, לאור התייחסותה של העד הנ"ל, השוטרת מורן, באשר לאמור בו, כשהעידה כי:

" יכול להיות שאכן לא ראיתי מגע בין הנאשמת לבין עמוס וכי רק שמעתי רעש כפי שרשום בסעיף 3, אני שוב לא זוכרת ".

( עמוד 9 שורות 18-19 לפרוטוקול הנ"ל ).

יוצא כי, השוטרת מורן לא שוללת את האפשרות כי היא לא ראתה את הנאשמת תוקפת את השוטר, וכי היא אך שמעה רעש מסויים, שבעקבותיו היא הניחה כי מקורו במעשה תקיפה של הנאשמת כנגד השוטר.

השוטר, עמוס אגא, העיד כי ביום 2/1/07, עת הוצב במחסום בכיכר התותח, ונדרש כי בשעת עומס לסגור את המחסום ולא לאפשר כניסת כלי רכב לתחומי העיר העתיקה, ובהיות הכביש סגור לתנועה, הגיעה הנאשמת נוהגת ברכבה, וביקשה להיכנס לעיר העתיקה, אז הודיע לה כי היא לא יכולה לעשות כן, אך היא השיבה כי תכנס לשם, והכל תוך שהיא חוסמת את התנועה בכיכר. השוטר הוסיף:

" ביקשתי ממנה לעזוב את המקום, אמרתי לה שאין אפשרות להיכנס עם הרכב, היא המשיכה לנבל את הפה, אמרה לי שהיה להם שוד והמשטרה לא מעניינת אותה ולא עושה כלום....באיזשהוא שלב היא יצאה מהרכב והפקק המשיך לגדול בכיכר, עוד ניסו לדבר עמה שם, גם אזרחים ביקשו ממנה לעזוב את המקום, כשראיתי שהיא מאוד מתעקשת היא ביקשה לעזוב ולנעול את הרכב. בלית ברירה אפשרתי לה לעבור את המחסום רק כדי שנוכל לשחרר את הכיכר לתנועת כלי רכב, ביקשתי ממנה רשיונות היא סירבה למסור, ביקשתי ממנה מספר רב של פעמים, ...היא סירבה...הודעתי לה שהיא מעוכבת לתחנה, ביקשתי שתתלווה אלי לניידת, לא הסכימה בצורה מאוד בוטה...היא הגיעה עם רכבה לתחנה...היא סירבה למסור פרטים...".

( עמוד 10 שורות 16-32 לפרוטוקול ).

השוטר המשיך והעיד כי, משניגש למשרד התנועה בתחנה להביא דו"ח הזמנה לדין, החלה הנאשמת לצעוק בדרישה לפגוש את מפקד התחנה, והוא הודיע כי היא תעשה כרצונה כשיסיים את רישום הדו"ח, ובתגובה, החלה הנאשמת לצאת מהתחנה, ומשהודיע לה כי היא מעוכבת, היכתה אותו בראשו והחלה להשתולל, נפלה ארצה, והוא עזר לה לקום ( עמוד 11 שורות 1-5 לפרוטוקול ).

בחקירה הנגדית העיד השוטר כי הוא אינו מכיר את המתנדבים והאזרחים שדיברו עם הנאשמת, במחסום הנ"ל ( שם, שורות 18-19 ). הוא נשאל מדוע לא תיעד, בדו"ח הפעולה שערך, את שמות המתנדבים והשוטרים שראו את הנאשמת מסרבת להוראתו, והשיב כי:

: מבחינתי אירוע הכיכר היה צריך להסתיים בדו"ח תנועה לכן לא התעמקתי בשמות העדים, אזרחים מתנדבים...".

( שם, שורות 29-30 לפרוטוקול ).

עיינתי בדו"ח הפעולה שערך השוטר ביום 2/1/07, שהוגש וסומן נ/2, ומצאתי כי הוא תיאר את השתלשלות האירוע, שראשיתו במחסום הנ"ל ועד למעשה התקיפה הנטען בתחנת המשטרה. השוטר ציין שם כי שוטרים אחרים דיברו עם הנאשמת על מנת שתזיז את רכבה מהמקום, נוכח עומס התנועה שנוצר, אך היא סירבה. חרף זאת, נמנע השוטר מלציין בדו"ח הנ"ל את פרטי השוטרים הנ"ל. יש בדבר כדי להוות מחדל חקירתי, שכן, חובה היתה לתעד פרטי עדים אלה, שהינם עדי ראיה לאירוע שבמחסום הנ"ל, ולבקש כי יתעדו את גרסתם בחקירה במשטרה, ולהעמיד חומר חקירה זה לעיון הנאשם, שייתכן והיה בחומר זה כדי לסייע להגנתו. יחד עם זאת, לא מצאתי כי יש לייחס למחדל זה משקל של ממש, שיש בו כדי לגרוע מעוצמת ראיות התביעה. התרשמתי ממהימנות עדותו של השוטר, שהייתה כנה, עקבית, ונעדרת סתירות או תמיהות של ממש, ונתמכת בהודעתה במשטרה של השוטרת מורן ( ת/1 ). תמיכה נוספת בעדות הושטר מצאתי בעדות הנאשמת עצמה, כפי שתתואר בהמשך, לפיה, היא מודה כי לא הציגה בפני השוטר את רשיונות הרכב, והסבירה זאת בכך שלא מצאה אותם ברכב. אי הצגת הרשיונות כאמור מאמת את גרסת השוטר, בעוד שהתרשמתי שההסבר שמסרה הנאשמת לא היה מהימן, כלל.