מ.י. לשכת תביעות גליל-משטרת ישראל נ' חרב

הכרעת דין

1.בתיק זה הועמד הנאשם לדין באשמה כי בתאריך 11/09/05, בסמוך לשעה 09.00, במשרדי מזכירות המועצה המקומית בית ג'אן (להלן: "המועצה"), הוא דחף את הגב' פדוה דבור (להלן: "המתלוננת"), ששימשה באותה עת כמזכירת המועצה ושרט אותה בידה השמאלית ובהמשך איים עליה באומרו לה כי הוא יראה לה והיא עוד תצטער.

בשל התנהגותו הנטענת הנ"ל, יוחס לנאשם ביצוע עבירות לפי סעיפים 192, 380 ו- 381 (ב) (כפי שהיה בתוקף באותו מועד) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין").

2.בישיבת ההקראה,שהתקיימה ב- 15/9/06, כפר הנאשם, באמצעות סנגוריתו, בעובדות שפורטו בכתב האישום וטען שהוא זה שהותקף.

בעקבות כפירתו של הנאשם הביאו הצדדים את עדיהם ואת שאר ראיותיהם.

מסיבות שונות, כעולה מהפרוטוקולים בתיק זה, החלה שמיעת הראיות רק בישיבת יום 29/10/09.

מטעם המאשימה העידו הגב' רימונד סאלח (להלן: "רימונד"), שבמועד הרלבנטי לכתב האישום שמשה כמזכירת ראש המועצה, המתלוננת ורס"ר אבי אשואל (להלן: "רס"ר אשואל"), שבמועד הרלבנטי לכתב האישום שירת כחוקר בתחנת משטרת כרמיאל. כן הוגשו מטעם המאשימה המסמכים הבאים: אישור מחלה לימים 11/9/05 עד 15/9/05, שניתן למתלוננת ע"י דר' זריק ריאד (להלן: "דר' ריאד") (מוצג ת/1), אישור ביקור של המתלוננת אצל דר' ריאד, מיום 11/9/05 (מוצג ת/2), "תעודת רופא" שניתנה ע"י דר' ריאד ביום 11/9/05 על טופס משטרתי, בה הוא מפרט את ממצאי בדיקתה של המתלוננת (מוצג ת/3), אישור שנתן דר' ריאד ביום 3/11/09 על כך שב- 11/9/05 טיפל במתלוננת ותיעד את הבדיקה וממצאיה, לפי בקשת המשטרה, על הטופס המוצג ת/3 (מוצג ת/3(1)), מזכר מיום 7/9/05, שכתבה המתלוננת לנאשם, בו היא מודיעה לו כי ועדת החקירה מטעם משרד הפנים תגיע ב- 11/09/05 (להלן: "המזכר") (מוצג ת/4), הודעת הנאשם מיום 25/9/05 (מוצג ת/5) וטופס "סיכום תיק חקירה" ובו פרטי האירוע, פירטי הראיות, ממצאים והחלטת רמ"ח תחנת משטרת כרמיאל להעביר החומר לטיפול תביעות גליל (מוצג ת/6).

מטעם ההגנה העידו הנאשם, שבחר להעיד לאחר שהוסברו לו זכויותיו לפי סעיף 161 לחסד"פ ומר חאלד אבו חמדה, שבמועד הרלבנטי לכתב האישום שירת כחוקר בתחנת משטרת כרמיאל והיה החוקר הראשי בחקירה שנוהלה בעקבות האירוע נשוא כתב האישום. כן הוגשו מטעם ההגנה המסמכים הבאים: הודעתה של רימונד מיום 15/9/05 (מוצג נ/1), צילום הדלפק במשרדה של רימונד (מוצג נ/2), הודעת המתלוננת מיום 11/09/05 (מוצג נ/3), הודעת המתלוננת מיום 21/9/05 (מוצג נ/4) ואסופת מכתבים ששלחו הנאשם והמתלוננת זל"ז (מוצג נ/5).

3.מהעדויות ושאר הראיות שהובאו בפניי, עולות עובדות החשובות לענייננו, שלגביהן אין בעצם מחלוקת בין הצדדים, כדלקמן:

א.במועד הלרבנטי לכתב האישום עבדו הנאשם, המתלוננת ורימונד במועצה. הנאשם עבד כמבקר פנים, המתלוננת עבדה כמזכירת המועצה ומנהלת כח אדם ורימונד עבדה כמנהלת לשכת ראש המועצה.

ב.בתאריך 11/09/05, שהיה יום א' בשבוע, היתה אמורה להגיע למועצה ועדת חקירה מטעם משרד הפנים (להלן: "ועדת החקירה"). לקראת הגעתה של ועדת החקירה זימנה המתלוננת להופעה בפני ועדת החקירה מספר בעלי תפקידים במועצה וביניהם גם את הנאשם. זימונו של הנאשם נעשה בכתב, על גבי המזכר.

ג.במשרדה של רימונד יש תיבות דואר אישיות למנהלי מחלקות במועצה וגם לנאשם. את המזכר הניחה המתלוננת בתיבת הדואר של הנאשם.

ד.ביום 11/9/05, בסמוך לשעה 08.00, שאלה המתלוננת את רימונד האם הנאשם קיבל את המזכר. משהשיבה לה רימונד בשלילה ביקשה ממנה המתלוננת ליצור קשר עם הנאשם ולבקשו לבוא לקחת את המזכר, וכך עשתה.

ה.בעקבות פנייתה של רימונד אל הנאשם כי יבוא לקחת את המזכר, הגיע הנאשם למשרדה, לקח את המזכר ועלה חזרה למשרדו. לאחר שקרא את המזכר ונוכח לדעת שמדובר בזימון לוועדת החקירה לאותו יום, הוא חזר למשרדה של רימונד כדי לבקש ממנה שתטביע על המזכר חותמת "נתקבל". מדובר בחותמת הנושאת את שם המועצה + תאריך הטבעת החותמת, שעל פי הנוהג מוטבעת על דברי דואר שמתקבלים במועצה .

ו.כשחזר הנאשם למשרדה של רימונד, כדי לבקש ממנה שתטביע את החותמת נתקבל על המזכר, נכחה המתלוננת במקום. הנאשם ביקש מרימונד להטביע על המזכר את החותמת ולחתום. רימונד נענתה לבקשתו, הטביעה את החותמת והוסיפה את חתימתה.

ז.לאחר שרימונד הטביעה את החותמת על המזכר נטל הנאשם את המזכר ועשה דרכו חזרה אל משרדו. או אז התפתח ויכוח בין הנאשם למתלוננת, במהלכו דרשה ממנו המתלוננת כי יחזיר את המזכר (זאת כי רצתה לבקש מרימונד למחוק את החותמת "נתקבל" שהוטבעה על המזכר, משום שלטענתה הטבעת החותמת על המזכר היתה בניגוד לנהלים) ותוך כדי כך חטפה את המזכר מידיו של הנאשם, עת הנאשם היה ליד דלת היציאה ממשרדה של רימונד.

4.על אשר אירע ונאמר לאחר שהמתלוננת חטפה את המזכר מידיו של הנאשם, חלוקות הגירסאות.

לגירסת המתלוננת, כעולה מעדותה בפניי, לאחר שנטלה את המזכר מידיו של הנאשם, היא פנתה חזרה לכיוון הדלפק שלידו ישבה רימונד, כדי לבקש ממנה שתמחק את החותמת "נתקבל" ואז הנאשם ניסה לקחת את המזכר מידיה בכח ותוך כדי כך דחף אותה לדלפק והיא נשרטה בזרועה השמאלית, כנראה מציפורניו של הנאשם ובהמשך, כשהנאשם יצא ממשרדה של רימונד, הוא איים עליה באומרו "אני עוד אראה לך ואת עוד תצטערי על זה".

לגרסת הנאשם, כעולה מעדותו בפניי, לאחר שהמתלוננת חטפה את המזכר מידיו באגרסיביות היא חזרה לדלפק, שמה את המזכר על הדלפק, וביקשה מרימונד שתמחק את החותמת. הוא חזר מהדלת לדלפק ובשיא הרוגע והשלווה הושיט את ידו לכיוון הדלפק, כדי לקחת את המזכר ואז המתלוננת, שעמדה מימינו, הושיטה את ידה כדי לשוב ולקחת את המזכר אולם לא הצליחה כי ידו של הנאשם עמדה כמחיצה בין המזכר לבין המתלוננת. הוא נטל את המזכר ויצא ממשרדה של רימונד, כשהמזכר עמו והמתלוננת אמרה לו שהוא חוצפן ושהיא תראה לו. הוא הכחיש מכל וכל כי תקף את המתלוננת וכי איים עליה.

לאחר ששקלתי בעניין, תוך שבחנתי בחון היטב את העדויות ואת שאר הראיות שהובאו בפניי, אני מחליט להעדיף את גירסת המתלוננת, על אשר אירע לאחר שהמתלוננת חטפה מידי הנאשם את המזכר, על פני גירסת הנאשם. אציין כי המתלוננת השאירה עליי רושם אמין וגירסתה, בכל הקשור לאירוע התקיפה, נתמכת בעדותה של רימונד, שאף היא השאירה עליי רושם אמין, וגם בתיעוד הרפואי (מוצגים ת/1, ת/2 ות/3) ובדברים שרשמה החוקרת, רס"ר אסתר ריכטר, בהודעת המתלוננת מוצג נ/3, בקשר לסימני השריטות שראתה לאורך ידה השמאלית של המתלוננת (עמ' 2 להודעה, שורה 2).