מ.י. לשכת תביעות גליל - משטרת ישראל נ' חלול

הכרעת דין

הריני מזכה את הנאשם מחמת הספק.

1. האישום:

על פי כתב האישום שהוגש כנגד הנאשם, נטען כי בתאריך 11.11.2007 בשעה 12:30 לערך נהג הנאשם ברכב פרטי מסוג רנו מס' רישוי 1233429 בכביש 85 ממזרח לכיוון מערב הגיע לק"מ 26.5.

אותה עת, בכיוון הנגדי לכיוון נסיעת הנאשם, נסע רכב מסחרי מסוג רנו מספר רישוי 2951029 (להלן "הרנו").

על פי הנטען בכתב האישום הנאשם נהג ברשלנות, בכך שתוך כדי נסיעה סטה מנתיב נסיעתו שמאלה והתנגש ברנו (להלן "התאונה").

כתוצאה מהתאונה נחבל נוסע ברכב הרנו, בשם סואעד מנסור חבלה של ממש המתבטאת בן השאר בשברים במפרקים 3-5, כמו כן כלי הרכב המעורבים ניזוקו.

2.הוראות חיקוק לפיהן מואשם הנאשם:

א.נהיגה ברשלנות – עבירה לפי סעיף 62(2) + 38(2) לפקודת התעבורה (נוסח חדש).

ב.גרימת נזק – עבירה לפי תקנה 21 (ב) (2) לתקנות התעבורה תשכ"א 1961 + סעיף 68 לפקודת התעבורה (נוסח חדש).

ג.סטייה מנתיב נסיעה – עבירה לפי תקנה 40 (א) ) לתקנות התעבורה תשכ"א 1961 + סעיף 68 לפקודת התעבורה (נוסח חדש).

ד.חבלה של ממש – עבירה לפי סעיף 38 (3) לפקודת התעבורה (נוסח חדש).

3.הכפירה:

הנאשם כבפר בעובדות המפורטות בכתב האישום.

4. פרשת התביעה:

עד תביעה מס' 1 מר מאג'ד סעד

בזמן התאונה שירת בשירות לאומי במד"א כרמיאל.

בעדותו בבית המשפט מסר את הדברים הבאים:

"...הגעתי לתאונה הזאת. היו 3 פצועים. אחד בתוך הרכב והשני ליד הרכב. ברכב השני היה אחד מחוץ לרכב שני הרכבים היו בתוך התעלה –כל אחד בצד אחר. טיפלנו בפצועים. בזמן הפינוי ישבתי עם 3 פצועים בתוך האמבולנס. אחד על המיטה ושנים על הספסל ואני ביניהם. במהלך הפינוי והטיפול, האדם המבוגר ביקש ממני חתיכת נייר. נתתי לו. הוא כתב על זה זיכרון דברים ביניהם על התאונה, שהוא החליק, הוא גרם לתאונה. הוא חתם. במהלך הפינוי האדם המבוגר התברר שהוא מכיר את הצד השני. הוא חתם על הנייר והמשכנו בפינוי. עד לבית חולים לא היה דבר. פינינו שלושה אנשים המבוגר, הנאשם והבן של המבוגר. במהלך נסיעת הפינוי לא היה כלום ביניהם. דווקא הם דיברו טוב. אני זוכר את המקרה טוב. לא היה לו טלפון, הוא ירד לחפש לו את הטלפון בתוך האוטו. התקשר לדודתו שעובדת בבנק בראמה ודיבר עם דודתו. דודתו נתנה את מספר הטלפון של האדם המבוגר להוריו והם התקשרו לבן אדם. אין לי היכרות כל קודמת עם המעורבים".

העד מסר שהנהג המעורב, בזמן שכתב את הפתק (ת/2) הוא הקריא לנאשם מה הוא כותב.