מ.י. לשכת תביעות גליל-משטרת ישראל נ' דיראוי

גזר דין

1.בתאריך 5/10/07, במהלך חיפוש שנערך על גופו של הנאשם וברכבו, עת שהה הנאשם בחורשה ליד הישוב טל-אל, נתפסו סם מסוכן מסוג חשיש וסכין יפנית בעלת להב הניתן לקיבוע, ששימש את הנאשם לחיתוך הסם המסוכן. כאשר הודיע לו השוטר אנדריו פרלו (להלן: "השוטר") כי הינו עצור, הלם הנאשם במכת אגרוף בפניו של השוטר, באזור גשר האף וכתוצאה מכך נגרמה לשוטר חבלה של ממש, שהתבטאה בשפשוף שטחי באזור האף. לאחר שהלם בשוטר נמלט הנאשם מהמקום.

2.בשל התנהגותו האמורה של הנאשם והסם והסכין שנתפסו ברשותו, הוגש נגד הנאשם כתב אישום, בו יוחס לו ביצוע עבירות לפי סעיפים 186, 274 (1) ו- 380 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין") ועבירה לפי סעיף 7 (א) + (ג) ריישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח - חדש], תשל"ג - 1973 (להלן: "פקודת הסמים") .

3.בישיבת ההקראה הודה הנאשם בהחזקת הסכין והסם, אולם טען כי הסם היה לצריכתו העצמית. הוא גם הודה כי פגע בפניו של השוטר, באזור גשר האף, אולם טען שלא היתה לו כוונה לפגוע בשוטר וכי הפגיעה נגרמה כאשר ניסה להשתחרר מהשוטר שתפס בידו הימנית וסובב אותה לאחור, כדי לאזוק אותו.

בעקבות טענותיו הנ"ל של הנאשם, שיש בהם משום כפירה בביצוע העבירות לפי סעיפים 274 (1) ו- 380 לחוק העונשין ולפי סעיף 7 (א) +(ג) ריישא לפקודת הסמים, נקבע התיק להוכחות.

4.בישיבת יום 18/3/09, שהיתה קבועה להוכחות, הגיעו הצדדים להסדר במסגרתו תוקן כתב האישום באופן שהעבירה לפי סעיף 7 (א) + (ג) ריישא לפקודת הסמים שונתה לעבירה לפי סעיף 7 (א) + (ג) סייפא לפקודת הסמים, הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן, הורשע והופנה לשירות המבחן, לצורך קבלת תסקיר בעניינו. ראוי לציין שב"כ המאשימה טרחה לציין שהמלצות התסקיר לא תחייבנה וכי עמדת המאשימה בתיק זה היא להטלת עונש מאסר בפועל על הנאשם.

5.בעקבות הפנייתו של הנאשם לשירות המבחן הוגשו 4 תסקירים בעניינו.

בתסקיר הראשון, מיום 28/6/09, מפורטות נסיבותיו האישיות של הנאשם וצויין בו כי הנאשם "מביע חרטה על מעשיו האלימים כלפי השוטר ועל השימוש בסם". מתסקיר זה עולה כי הנאשם, שהינו בן כ- 25 שנה, מכור לסמים ולאלכוהול וכי החל את השימוש בסמים בהיותו בן כ- 15 שנה. מאחר והנאשם ביטא רצון להיגמל מחומרים פסיכו אקטיביים, הגורמים לו לחוסר תפקוד בתחומי חייו השונים, ביקשה קצינת המבחן דחייה לפרק זמן של 3 חודשים כדי "לבחון את השתלבותו של באסם בהליך טיפולי לאורך זמן".

בתסקיר השני, מיום 24/09/09, ציינה קצינת המבחן כי הנאשם הופנה ליחידה לנפגעי סמים בכפר יאסיף (להלן: "היחידה לנפגעי סמים") לצורך תהליך אבחון, אולם הוא לא שיתף פעולה ולהערכת העו"ס המאבחנת ביחידה לנפגעי סמים (להלן: "העובדת הסוציאלית") הנאשם "אינו מחוייב להליך אבחוני טיפולי ובשל חוסר יציבותו לא עלה בידם (של היחידה לנפגעי סמים - מ.א.) לסיים את תהליך האבחון".

עוד ציינה קצינת המבחן, בתסקיר השני, כי נסיונות ליצור קשר טלפוני עם הנאשם, לאחר קבלת הדיווח מהעובדת הסוציאלית, לא עלו יפה. לכן נמנעה קצינת המבחן ממתן המלצה טיפולית.

בהמשך, ב- 26/10/09, הגישה קצינת המבחן, מיוזמתה, תסקיר נוסף, השלישי במספר. בתסקיר זה ציינה קצינת המבחן כי במהלך חודש אוקטובר 2009 חודש הקשר בין הנאשם לבין היחידה לנפגעי סמים וכי בועדת אבחון שנערכה אודותיו ב- 25/10/09 נקבע ש"המסגרת הטיפולית המתאימה עבורו הינה גמילה ראשונית באשפוזית ולאחריה מעבר מדלת האשפוזית לדלת קהילה טיפולית סגורה וארוכת טווח". מאחר והנאשם ביטא בפני ועדת האבחון נכונות להתחיל בהליך הטיפולי שהוצע לו, ביקשה קצינת המבחן דחיה של 6 שבועות, במהלכה ייבחן האם הנאשם "מגייס כוחות ומשתלב בהליך הטיפולי אשר הוצע לו".

בתאריך 10/12/09 ניתן תסקיר רביעי בעניינו של הנאשם. מתסקיר זה עולה כי הנאשם ניתק את הקשר עם היחידה לנפגעי סמים, הפסיק להגיע לביצוע בדיקות שתן ולא ביצע את הבדיקות הרפואיות שהיה צריך לבצע כתנאי להשתלבותו בטיפול גמילה. לאור התנהלותו של הנאשם, כעולה מהתסקירים, הביעה קצינת המבחן את התרשמותה כי לאורך הקשר של הנאשם עם שירות המבחן הוא "... התקשה לקבל אחריות על התמכרותו לסמים ואלכוהול ועל התנהגותו האלימה" וציינה כי "ניכר כי הצהרותיו להשתלב בהליך טיפולי ארוך טווח היו מילוליות בלבד ונבעו מאימת הדין, כאשר בפועל התקשה לגייס כוחות להליך הטיפולי שהוצע לו". לכן, בסופו של יום, נמנעה קצינת המבחן מהמלצה טיפולית לגבי הנאשם.

6.בישיבת יום 15/12/09 טענו הצדדים, סוף סוף, לעונש.

ב"כ המאשימה עתרה להטיל על הנאשם עונש שיכלול מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס גבוה. כן ביקשה לחייב את הנאשם לשלם פיצוי לשוטר. זאת לאור חומרת העבירות כשלעצמן, היות הנאשם מכור לסמים ואלכוהול והחומרה שבשילוב של החזקת סמים וסכין יחד עם תקיפת שוטר מתוך נסיון לברוח מהשוטר, עקב ידיעתו כי הוא מחזיק בסמים ובסכין.

הסניגור, לעומתה, ביקש שלא למצות את הדין עם הנאשם ולהסתפק בהטלת עונש הצופה פני עתיד. זאת לאור גילו הצעיר של הנאשם, נסיבות חייו הקשות המפורטות בתסקיר הראשון, עליהן חזר הסניגור בטיעוניו, עברו הנקי, החרטה שהביע ורצונו של הנאשם לפתוח דף חדש בחייו (התחתן לפני כחודשיים, עובד לפרנסתו ומסייע לאמו הגרושה ושני אחיו הגרים עמה). הסניגור ביקש גם להמעיט בחומרת העבירות בציינו כי הסכין הינה סכין קטנה, ששימשה לחיתוך הסם, כי הסמים שנתפסו הינם סמים קלים מסוג חשיש וכי תקיפת השוטר "היתה בשל תנועה לא רצונית, לאחר תפיסתו של השוטר והכאב שגרם לנאשם בעת ביצוע התפיסה". בהקשר לטענה זו ראוי לציין שלא היה מקום להעלותה, לאחר שהנאשם הודה כי הלם בשוטר במכת אגרוף. לחילופין ביקש הסניגור כי אם יוטל על הנאשם עונש מאסר בפועל, שאורה כי המאסר ירוצה בעבודות שירות.

7.לאחר ששקלתי בעניין, תוך שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים, למהות העבירות, חומרתן ונסיבות ביצוען, לעברו הנקי של הנאשם ולהודאתו ולאמור בתסקירים של שירות המבחן, מהם עולה, כאמור, כי לא קיימת אופציה טיפולית, ולאחר שאיזנתי בין השיקולים לחומרא ולקולא הקיימים במקרה זה - אלה עולים מטיעוני הצדדים ואין צורך לחזור עליהם כאן - הגעתי למסקנה שאין מנוס מלהטיל על הנאשם עונש שיכלול גם מאסר בפועל לריצוי מאחורי סורג ובריח.

סיכומו של דבר, מוטל על הנאשם עונש כדלקמן:

*מאסר לתקופה של 6 חודשים, לריצוי מאחורי סורג ובריח. למניעת ספיקות הנני להבהיר כי רק בשל עברו הנקי, הודאתו ונסיבותיו האישיות, אינני מטיל על הנאשם עונש מאסר לתקופה ארוכה בהרבה.

*מאסר על תנאי לתקופה של 8 חודשים למשך 3 שנים מהיום והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור בתקופה זו כל עבירה מסוג פשע לפי פקודת הסמים ו/או עבירה לפי סעיף 186 ו/או עבירה לפי סעיף 274 לחוק העונשין ויורשע עליה.

אני מחייב את הנאשם לשלם לשוטר פיצוי בסך 1,500 ₪. תשלום הפיצוי ייעשה בדרך של הפקדת הסכום בקופת ביהמ"ש תוך 90 יום מהיום.