מ.י. לשכת תביעות גליל - משטרת ישראל נ' בורד

גזר דין

בתיק זה הורשעה הנאשמת, על פי הודאתה, בשתי עבירות של נהיגה בשכרות ובנהיגה רשלנית שגרמה לתאונת דרכים.

על פי עובדות כתב האישום ביום 1.2.08 נהגה הנאשמת ברכבה, לא שמרה מרחק מהרכב שלפניה ופגעה בו. אין חולק כי המדובר בתאונה קלה שהתרחשה עת נסיעה בתנועה אטית בשעת עומס של אחה"צ בכביש, אולם בבדיקה שנערכה לנאשמת בעקבות התאונה נמצאה אצלה רמת אלכוהול בשיעור של 565 מיקור גרם בליטר אוויר נשוף.

הנאשמת כפרה תחילה באישום המיוחס לה ושמיעת הראיות בתיק החלה, אולם ביום 13.9.09 הודיעה הנאשמת על חזרתה מכפירתה, הודתה באישום וביקשה לצרף תיק נוסף שמספרו: 1384-10-08.

בתיק הנ"ל יוחסה לנאשמת עבירה של נהיגה בשכרות ביום 11.7.08, וזאת לאחר שסירבה לעבור בדיקת נשיפה.

לאחר שהודתה הנאשמת באישומים הופנתה לשירות המבחן, והתסקיר בעניינה התקבל בחודש פברואר.

התסקיר מתאר אשה נורמטיבית, בת 41, גרושה ואם לשני ילדים, אחד מהם קטין המתגורר עימה. הנאשמת הנדסאית בהשכלתה, עלתה לישראל לפני 20 שנה, בעלת יכולת קוגניטיבית וכושר ביטוי גבוהים.

בהמשך נערך תסקיר משלים אשר התייחס לנושא השימוש באלכוהול. שירות המבחן לא מצא צורך טיפולי והמליץ על עונש מרתיע, צופה פני עתיד.

פרט לשתי העבירות דנן, עברה התעברותי של הנאשמת מקל ולחובתה שתי עבירות קודמות בלבד.

המאשימה ביקשה להטיל על הנאשמת עונש של מאסר בפועל, פסילה קנס ועונשים נלווים.

הסנגור ביקש להמנע מעונש של מאסר בפועל, אף לא בדרך של עבודות שירות, וטען כי עונש מסוג זה יביא לפיטוריה מעבודתה. הסנגור ביקש להסתפק במאסר מותנה ופסילת רשיון.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וחזרתי ועיינת בחומר שבתיק ובתסקירי שירות המבחן, לא מצאתי מקום לקבלת המלצת שירות המבחן, כך שאיני רואה אפשרות להמנע מהטלת עונש מאסר.

לא רק שהנאשמת חטאה בנהיגה כשהיא תחת השפעה כבדה של אלכוהול, שגרמה תאונת דרכים, אשר למרבה המזל הייתה קלה, הרי שזמן קצר לאחר מכן, חמישה חודשים בלבד, שבה ונהגה בשכרות. לא ניתן להקל עם הנאשמת לגבי העבירה השנייה שכן כבר נקבע לא אחת שמי שסרב לבדיקת השכרות יש להניח לגביו כי היה תחת השפעת אלכוהול, ואף ברמה גבוהה, שאחרת יצא מי שמסרב להיבדק נשכר לעומת מי שנבדק.

בעפ"ת 10265-06-09 קבע בית המשפט המחוזי בחיפה כי מי שגרם לתאונת דרכים, כשהוא נוהג תחת השפעת אלכוהול, דינו מאסר בפועל. התאונה במקרה דנן אמנם תאונה קלה היא, ודומה כי אילו מדובר היה במקרה אחד בלבד ניתן היה אכן להמנע מעונש של מאסר בפועל, אולם כאמור לעיל, זמן קצר לאחר האירוע שבה הנאשמת על מעשיה ושוב נתפסה כשהיא נוהגת בשכרות.

בנסיבותיה האישיות של הנאשמת, כפי שעולה מתסקירי המבחן ומטיעוני הסנגור, מצאתי לנכון להסתפק בעונש מאסר קצר שירוצה בעבודות שירות בלבד, כפי שיפורט להלן.

באשר לתקופת הפסילה, החוק קובע כידוע עונש פסילה מינימלי של שנתיים למי שהורשע בנהיגה בשכרות. סעיף 39א לפקודת התעבורה קובע כי אם הורשע נאשם בעבירה של נהיגה בשכרות, כאשר לחובתו עבירה קודמת בשנה שחלפה, יעמוד העונש המינימלי על 4 שנות פסילה.

סעיף 39א לפקודה אינו חל על הנאשמת, אשר ביצעה את העבירה החוזרת בטרם הורשעה בעבירה הראשונה, אולם בוודאי שיש ללמוד מהוראת החוק בדבר החומרה שמייחס המחוקק לעבירה, ובמיוחד לעבירה חוזרת.

אילו היה סעיף 39א חל בעניינו הייתה עומדת בפני הנאשמת פסילה מינימלית לתקופה של שש שנים. כנגד הנאשמת עומדות נסיבות לחומרה, שכן העבירה הראשונה לוותה בתאונת דרכים והעבירה השנייה הייתה על דרך הסירוב, וכאמור כבר נקבע כי יש להחמיר עם מבצעי עבירה זו. יחד עם זאת, בנסיבות סבורני כי ניתן להסתפק בהטלת פסילה לתקופה ארוכה שאינה מגיעה למלוא אורך התקופה הנ"ל, וזאת מתוך התרשמות כי הנאשמת אכן הפנימה את חומרת התנהגותה ולא תחזור עליה.

לאור כל האמור לעיל, אני דן את הנאשמת לעונשים הבאים:

*מאסר בפועל לתקופה של 30 יום.