מ.י. יחידת תביעות ש"י-שלוחת אריאל נ' רוקח ואח'

גזר דין (נאשמת 1)

1.הנאשמת הורשעה על יסוד הודאתה בעובדות כתב-אישום מתוקן, במסגרת הסדר חלקי, בביצוע עבירות של ניסיון הסעה שלא כדין לפי סע' 12 א' (ג) (1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952 (להלן: חוק הכניסה) יחד עם סע' 25 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין), הפרעה לעובד ציבור לפי סע' 288 (1) לחוק העונשין ומעשה פזיזות ורשלנות ברכב לפי סע' 338 (1) לחוק העונשין.

2.המדובר באירוע שהתרחש ביום 27.07.09, לפניו חברו הנאשמת והנאשם 2 לנסוע לשטחי יהודה ושומרון ולאסוף משם תושבים זרים, כאשר הנאשם 2 הוא שפנה לנאשמת והציע את האמור. ואכן, באותו היום נהגה הנאשמת ברכב בכביש 55 מכיוון מזרח למערב בואך לישראל בעוד נאשם 2 ישוב לצידה, כאשר הם נעצרו על ידי חייל צה"ל במחסום. החייל ביקש לפתוח את הדלתות האחוריות של הרכב, הנאשמת אמרה לחייל כי הדלתות תקועות ובאופן דומה הגיב הנאשם 2 לכשנתבקש על ידי החייל לפתוח את דלתות הרכב. החייל פתח את הדלת האחורית ברכב, הזיז את המושב האחורי ואז גילה בתוך תא המטען שני תושבים זרים ללא אישורי שהייה ו/או כניסה לישראל. נאשם 2 אמור היה לקבל עבור ההסעה סך של 300 ₪ כל אחד.

3.במסגרת ההסדר, נשלחה הנאשמת לקבלת תסקיר בעניינה, בסופו קיימת המלצה עקרונית לביצוע של"צ בהיקף של 140 שעות.

4.ב"כ המאשימה עותרת להשית על הנאשמת מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פסילה בפועל, פסילה על תנאי וקנס. זאת, לאור הסיכון הממשי לבטחון הציבור הנובע ממעשי הנאשמת, סיכון חייהם של התושבים הזרים, ההסעה משטחי הרשות אל תוך ישראל – והכל בעבור בצע כסף. יצוין, כי בישיבת הטיעונים לעונש ביום 09.02.2011 נשמעה עתירה לחילוט הרכב, אך בסופו של יום, לא נשמעו טיעונים לעניין זה ובישיבה האחרונה במהלכה הושלמו הטיעונים, לא חזרה התובעת על עתירה זו.

5.הסנגור הדגיש את נסיבותיה האישיות והמשפחתיות של הנאשמת, אשר נוצלה על ידי נאשם 2 עימו היה לה קשר רומנטי, ולא הפיקה כל טובת הנאה מהסתבכותה המתוארת. לאור חלקה הפחות דומיננטי ואורח חייה הנורמטיבי עותר הוא לאמץ את המלצות שירות המבחן ולהטיל עליה ביצוע של"צ, כשהדגיש את הנזק שייגרם לנאשמת ולילדיה אשר יוותרו ללא טיפול וללא השגחה.

6.מהתסקירים שהוגשו בעניינה של הנאשמת עולה, כי המדובר באישה גרושה, אם לשני ילדים, העובדת לסירוגין בעבודות משק בית, אשר סבלה מהתדרדרות נפשית בתקופה משברית. בפני קצינת המבחן תארה כי בן זוגה דאז ביקש ממנה לסייע לו על מנת להסיע פועלים זרים לשיפוץ ביתו, היא לא הייתה מודעת לכך שמבצעת עבירה וסמכה על בן זוגה. הביעה צער, חרטה ובושה על עצם מעורבותה בפלילים, וניתקה כל קשר עם נאשם 2. להערכת קצינת המבחן פעלה מבלי שהפעילה שיקול דעת אחראי, כיום מודעת לבעייתיות בהתנהגותה ונראה כי ההליך המשפטי היווה עבורה גורם מרתיע ומזעזע. בתחילה, הנאשמת מסרה לקצינת המבחן כי תתקשה להתארגן עם ביצוע של"צ, ועל כן הומלץ להסתפק בענישה הרתעתית דוגמת מאסר על תנאי. בתסקיר המשלים חזרה בה הנאשמת מעמדה זו, הביעה נכונות לבצע של"צ ונבנתה עימה תוכנית בהיקף של 140 שעות.

7.הצדק עם ב"כ המאשימה, כי מעשי הנאשמת וחברה טמנו בחובם סיכון ממשי לבטחון המדינה ולתושבים הזרים עצמם. מספר נסיבות לחומרה עולות מהשתלשלות האירוע: התכנון במעשי הנאשמים, איסוף התושבים הזרים משטחי הרשות לתוך ישראל, הניסיון להערים על חייל במחסום, ההסתרה של שני התושבים הזרים בתא המטען של הרכב וביצוע ההסעה תמורת כסף (ממנה נהנה נאשם 2 בלבד).

מצבור הנתונים אכן מחייב העברת מסר עונשי מוחשי לנאשמת ולכשכמותה, כפי שנקבע בהלכת אבו-סאלם (רע"פ 3674/04, אבו-סאלם נגד מדינת ישראל, [פורסם בנבו] מיום 12.2.2006).

על כן, אין מקום לשקול סיום ההליך באופן המוצע על ידי שירות המבחן – בהטלת ענישה חינוכית בלבד.

8.עם זאת, מאחר שלא הרוויחה כל טובת הנאה ממעשיה, נוכח אורח חייה הנורמטיבי של הנאשמת, העובדה שמדובר באירוע פלילי חד-פעמי בחייה על רקע הפעלת שיקול דעת מוטעה, מצבה המשפחתי, לקיחת האחריות והבושה על מעשיה – אין מקום למיצוי הדין עימה, אלא ראוי להסתפק בענישה ממשית של מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות לתקופה קצרה לצד קנס מידתי וסנקציות נלוות להן עתרה התביעה.

9.לאור האמור לעיל, לאחר ששקלתי את השיקולים לחומרא ולקולא, אני גוזרת על הנאשמת את העונשים הבאים:

מאסר של 2 חודשים אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות.

עבודות השירות יבוצעו בבית-ספר חקלאי "עיינות" באופן המפורט בחוות-דעת הממונה מיום 11.5.11, והחל מיום 15.08.11 בהסכמת התביעה. במועד זה, על הנאשמת להתייצב עד השעה 8:00 במפקדת מחוז דרום, יחידת עבודות השירות בבאר-שבע.

מובהר לנאשמת, כי עליה לעדכן את משרד הממונה בכל שינוי, אם יחול, בכתובת מגוריה. כמו-כן, עליה לעמוד בתנאי הפיקוח ובביקורות הפתע. מובהר, כי כל הפרה בעבודות השירות תביא להפסקה מנהלית וריצוי העונש במאסר ממש.

מאסר על תנאי של 6 חודשים למשך 3 שנים מהיום, שלא תעבור עבירות לפי חוק הכניסה לישראל, לרבות ניסיון.

קנס בסך 2000 ₪, או 20 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב – 5 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים של 400 ₪ כל אחד, החל מיום 1.8.11 ובכל ראשון לחודש שלאחריו. לא שולם תשלום אחד במועדו – תעמוד כל היתרה לפרעון מיידי.

פוסלת את הנאשמת מלהחזיק ו/או מלקבל רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים. הנאשמת תפקיד את רישיון הנהיגה עד ליום 15.08.2011 ומניין הפסילה יחל מיום הפקדת הרישיון.

פוסלת את הנאשמת מלהחזיק ו/או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים באם בתוך 3 שנים מהיום תעבור כל עבירה לפי חוק הכניסה.

הודעה זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי בתוך 45 יום.