מ.י. יחידת תביעות ש"י-שלוחת אריאל נ' פרץ

גזר דין

ביום 27.10.09 הורשעה הנאשמת ב- 3 עבירות של גניבה ממעבד בניגוד לסעיף 391 לחוק העונשין התשל"ז – 1977 באירועים אשר היום בשנת 2007 בעת עבודתה אצל מעבידים שונים, נטלה הנאשמת מהם פרטי רכוש, תלושי שי, כספים במזומן ותכשיטים.

ב"כ המאשימה עתר להשית על הנאשמת עונש של מאסר בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי וכן קנס, תוך שהוא מפנה לחומרת העבירות אשר יש בהן כדי ללמד, לטעמו, על התנהלותה של הנאשמת. מאידך, הסנגורית עתרה להסתפק בענישה של של"צ, מאסר על תנאי וכן קנס תוך ציון העובדה כי הנאשמת פיצתה את המתלוננים בסך של 15,000 ₪.

שירות המבחן הגיש שני תסקירים בעניינה של הנאשמת. מהתסקירים עולה תמונה קשה של נאשמת אשר התמודדה ומתמודדת עם קשיים כלכליים אשר יסודה בחתימת ערבות ופשיטת רגל בעסק בו היתה שותפה. עוד צויין, כי האירועים נשוא כתב האישום גרמו למשבר בתחום המשפחתי אשר יש בהם כדי לפגוע בחיי היום-יום של הנאשמת עם בני ביתה.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי לנאשמת אין הרשעות קודמות ואף לא תלויים ועומדים כנגדה תיקים נוספים. לטעמי, מדובר בעבירות שהינן בזויות ומן הראוי היה שנאשם המועסק אצל אחר יפנים כי גם אם מצוי הוא בביתו או בעסקו, הרי שרכושו של האחר אינו רכושו.

יחד עם זאת, הפסיקה קבעה כי ענישה נבחנת היא לא רק כגמול ותגמול על מעשה אלא יש בה כדי להביא לבחינת הענישה האינדיווידואלית בכל מקרה ומקרה.

נסיבותיה של הנאשמת נפרסו בהרחבה בתסקירי שירות המבחן בדברים שנאמרו על ידי הסנגורית וביתר שאת במצבה הנפשי של הנאשמת באולם ביהמ"ש הן בישיבת היום והן בישיבת יום 10.4.11, דברים אלה מלמדים אותי כי אכן מדובר במי שהתחרטה חרטה אמיתית על מעשיה ואין ספק כי אחד ממרכיבי התשובה כפי שכותב הרמב"ם זוהי החרטה והקבלה לעתיד.

סבורני, כי בתיק זה הענישה הראויה אינה ענישה בדרך של מאסר בדרך של עבודות שירות, אלא בענישה של עבודות של"צ בהיקף נרחב, כאשר מלווה לענישה זו ענישה הצופה פני עתיד ואף קנס.

אינני יכול להתעלם מהעובדה כי הנאשמת פיצתה את המתלוננות ושילמה סך של 15,000 ₪.

בשים לב לכל האמור מעלה, אני גוזר על הנאשמת את העונשים הבאים:

1.של"צ בהיקף של 300 שעות אשר יבוצע בתוך 12 חודשים.

שירות המבחן יגיש תכנית של"צ בתוך 30 יום לאישור.

2.מאסר על תנאי של 8 חודשים למשך 3 שנים מהיום שלא תעבור עבירת רכוש מסוג פשע.

3.מאסר על תנאי של 6 חודשים למשך 3 שנים מהיום שלא תעבור עבירת רכוש מסוג עוון.

4.קנס בסך 1800 ₪ או 18 ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם ב- 6 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 1.9.11 ובכל 1 לחודש שלאחר מכן. לא ישולם תשלום אחד במועדו – תעמוד כל היתרה לפרעון מיידי.

הודעה זכות הערעור תוך 45 יום.

ניתנה והודעה היום י"ז תמוז תשע"א, 19/07/2011 במעמד הנוכחים.

אהרן ד. גולדס, סגן נשיאה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: