מ.י. יחידת תביעות ש"י-שלוחת אריאל נ' מוסאי

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד שיר לאופר

ב"כ הנאשם עו"ד באומן

הנאשם בעצמו

גזר דין

הנאשם, בן 38 שנים, ללא עבר פלילי, הודה בעבירה של איומים, בכך שביום 25.6.08 איים על שכנו מ.מ. ז"ל (להלן: המנוח) באומרו כי ירצח אותו, וזאת כשהוא מחזיק באקדחו בידו ודורך אותו.

ניתן בעניינו של הנאשם תסקיר שירות המבחן בטרם הרשעה.

מהתסקיר עולה כי הנאשם הינו הנדסאי אלקטרוניקה, גרוש ואב לשני בנים. בבעלותו שתי חברות הייטק העוסקות בפרוייקטים עבור גופים בטחוניים וציבוריים. שה"מ התרשם מאדם נורמטיבי, שקול ואחראי. הנאשם וגרושתו הסבירו את הרקע לביצוע העבירה בכך שבאותה תקופה, בה עדיין היו נשואים והתגוררו בצוותא עם ילדיהם, היו מאויימים ומוטרדים לאורך תקופה ממושכת מהתנהגותו של המנוח, שתואר על ידיהם כתוקפני, אלים ובלתי צפוי.

שה"מ התרשם כי האיומים היו ביטוי חיצוני מוקצן לסערת רגשות שחווה הנאשם אותה עת, על רקע קשייו להתמודד באמצעים החוקיים והרגילים עם התנהגותו הפוגענית של המנוח. לדעת שה"מ, הנאשם מודע כיום לאופן המכשיל בו פעל, שהינו חריג להתנהגותו בדרך כלל. יש חשש כי הרשעת הנאשם תגרום לו נזקים שאינם מידתיים בתחום עיסוקו, לאור עבודתו עם גופים בטחוניים, ועל כן המליץ שה"מ על המינעות מהרשעה. לדעת שה"מ, העונש ההולם הוא עונש חינוכי קונקרטי של צו של"צ.

מטיעוני הצדדים לעונש, דברי הנאשם ומסמכים שהוצגו בהסכמה, עולה כי המנוח היה חולה נפש ומוכר ככזה למשטרה. הוצגו דו"חות קצין משטרה ושוטר המכירים את הסכסוך, מהם עולה כי המנוח היה מאושפז בעבר בבי"ח פסיכיאטרי, לאחר שחרורו טופל בתרופות, וראש מח' רווחה מסר כי מדובר באדם מסוכן של כדאי להחזירו לקהילה. בעקבות האירוע, הוא נלקח להסתכלות בהסכמתו. הוגשו על ידי הנאשם ואשתו-דאז מספר תלונות במשטרה נגד המנוח (הוצגו אישורים לכך) אך הטיפול המשטרתי לא הועיל. כך לדוגמא, שפך המנוח, לטענת הנאשם ואשתו, חומר מאכל (חומצה) על כלי הרכב שלהם וגרם להם נזקים קשים. על רקע אירועים קודמים, הנאשם ואשתו התקינו לפני מועד זה מצלמות אבטחה שהופנו לכיוון הרכבים, אך המשטרה סגרה את התיק, בנימוק כי לא ניתן לזהות בצילומים את המנוח. כמו כן עולה מדו"ח השוטר שנכח באירוע, כי שבועיים לפני כן פרצה אש בשדה קוצים באזור ביתו של המנוח, וגרמה נזקים לבתים סמוכים. הנאשם הסביר, כי ביום האירוע קיבל הודעה ממטפלת ילדיו, כי המנוח מניח עלים יבשים בסמוך לבלוני הגז בחצר ביתו של הנאשם, וזאת כשהנאשם ואשתו לא היו בבית. המנוח עזב את החצר לפי הוראת המטפלת. הנאשם ואשתו הזעיקו את המשטרה, ושוטר קהילתי הגיע למקום. בעוד השוטר גובה עדויות, והמנוח נמצא בחצר ביתו, הגיע הנאשם למקום כשהוא אחוז חרדה לשלום ילדיו, וחש חסר אונים ונואש כשראה שהמנוח טרם נעצר ע"י המשטרה. או אז נכנס הנאשם לביתו ויצא ממנו כשהוא אוחז באקדחו האישי, רץ לעבר חצר בית המנוח כשהוא צועק "אני מחסל אותו, הוא ניסה לשרוף את הילדים שלי", בעודו דורך את האקדח תוך כדי ריצה. השוטר שנכח במקום רץ לעברו ומשך את ידו אחורנית בנסיון להוציא את האקדח מידו. השוטר ציין כי ברחוב היו אנשים וילדים והיה חשש לפגיעה בהם. הוא הצליח לפרוק את הנאשם מהנשק ללא התנגדות.

יודגש, כי בעת ביצוע המעשה והשמעת האיום, היה המנוח בחצר ביתו-שלו, ולא נשקפה ממנו כל סכנה לבני משפחתו או לרכושו של הנאשם.

נראה, כי מדובר באדם נורמטיבי שהגיע לנסיבות קיצוניות עקב התקופה הארוכה שחווה פגיעה מתמשכת בבטחון האישי ותסכול מאוזלת ידן של הרשויות להגן על משפחתו מהנזקים ומעשי התוקפנות של המנוח, שעולה מהראיות כי היה חולה נפש מסוכן. יש לזכור כי מדובר במי שלפי הראיות כבר גרם, במתכוון או ברשלנות, לשריפה שגרמה נזק לבתי השכנים, ושלא היה לו כל הסבר סביר להערמת כמות של עלים יבשים על ברזנט בסמוך לבלוני הגז בחצר ביתו של הנאשם. לא ייפלא

איפוא כי במצב דברים זה ולנוכח קריאת האזעקה שקיבל ממטפלת ילדיו, חש חרדה רבה לגורלם, ועל רקע התסכול והזעם הממושך שחווה עקב האירועים הקודמים, איבד הנאשם את עשתונותיו והגיב בחוסר שיקול דעת.

עם כל ההבנה לנפשו ולחרדתו של הנאשם בנסיבות המתוארות, מדובר במעשה חמור שיצר סיכון ממשי לא רק למנוח אלא לכל הנוכחים ברחוב, שהיו רבים לפי דו"ח השוטר, ובהם ילדים. השוטר ציין, כי מיד כשראה את הנאשם רץ לעבר בית המנוח ובידו האקדח הדרוך, מיהר לתפוס את ידו והצליח להוציא את האקדח ממנו. מכאן, שאין לדעת כיצד היה מסתיים האירוע אלמלא פעל השוטר כפי שפעל.

בנסיבות אלה, אין מקום להימנעות מהרשעה, שכן על בית המשפט לשקול לא רק את האינטרס של טובת הנאשם ושיקומו, אלא גם את הצורך בהעברת המסר החינוכי הראוי לציבור. כל אדם, ולו גם ההגון והנוח ביותר לבריות, עלול להיקלע, אם יתרע מזלו, למצבי חיכוך או עימות עם גורמים "שליליים" ומציקים, המעכירים את שלוותו וממררים את חייו. כשאין מדובר במצב של סכנה מיידית, המקימה סייג לאחריות פלילית מסוג של "הגנה עצמית", אין להכשיר התמודדות עם מצבי מצוקה כאלה בדרך של "נטילת החוק לידיים" ע"י נקיטת אלימות או איום באלימות, ודאי וודאי שאין להתייחס בקלות ראש לשימוש בנשק חם או איום בשימוש בו. סלחנות כלפי התנהגות כזו עלולה, בדרך של מדרון חלקלק, לדרדר את החברה כולה למרחץ דמים. במקרה דנן, לא היה כל מצב של סכנה מיידית או לא מיידית, שוטר נכח במקום, והנאשם בהתנהגותו פשוט פרק את תסכולו וזעמו המצטברים.

לפיכך אני מרשיעה את הנאשם.

מאחר שנשקו של הנאשם נלקח ממנו בעקבות האירוע, איני רואה חשש סביר שהנאשם יחזור על המעשה.

לפיכך איני רואה תכלית בגזירת מאסר על תנאי.

אני מטילה על הנאשם של"צ בהיקף של 150 שעות, במסגרת שגיבש שירות המבחן.

הודעה זכות הערעור תוך 45 יום.