מ.י. יחידת תביעות ש"י-שלוחת אריאל נ' אהרוני 23.4.13

הכרעת דין

1.כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של חבלה חמורה לפי סעיף 333 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

לפי המפורט בכתב האישום, ביום 12.10.08, בסמוך לשעה 23:00 בעץ אפרים, חבל הנאשם שלא כדין ביונתן פנחס (להלן: "המתלונן"), בכך שנתן לו אגרוף בפניו, ובכך חבל בו חבלה חמורה שהתבטאה בשבר באף ובשפשוף בשפה התחתונה בפנים.

2. במענה לכתב האישום הודה הנאשם כי היה בזמן ובמקום המפורטים בכתב האישום, אולם כפר בביצוע המיוחס לו.

כמו כן טען הנאשם להגנה עצמית.

3.על עדי התביעה נמנו:

(1) ע"ת/1-שי משה זהר (עמ' 1-8 לפרוטוקול)

(2) ע"ת/2-משה צח (עמ' 9-11 לפרוטוקול)

(3) ע"ת/3- יונתן פנחס המתלונן (עמ' 11-21 לפרוטוקול)

(4) ע"ת/4-ליטל כהן (עמ' 21-30 לפרוטוקול)

(5) ע"ת/5-יצחק מור יוסף (עמ' 31-33 לפרוטוקול)

(6) ע"ת/6- רס"ב יהודית בן גל (עמ' 35-37 לפרוטוקול)

(1) ע"ת/1-שי משה זוהר- המתלונן הוא חבר של ליטל כהן, והוא (העד) חבר של משפחת ברשי. בערב האירוע, בעץ אפרים, האופניים של אחיינו היו אצלו, והוא עצמו היה אצל משפחת ברשי. הוא ביקש מליטל ומהמתלונן שיבואו איתו להחזיר את האופניים לאחיינו, ושאחר כך יחזרו הביתה. בדרך לבית אחותו, פגשו בנאשם שהיה בביתו של משה צח.

הנאשם ראה אותם, קרא לו (לעד) שיבוא רגע, ולכן אמר למתלונן ולליטל שימשיכו הלאה והוא ידבר עם הנאשם. הוא לא רצה שיהיו נוכחים בשיחה עם הנאשם כי הוא ידע שיש בין הנאשם למשפחת ברשי סכסוך בתקופה האחרונה בין הילדים (פרו' עמ' 1 ש' 17-29). הנאשם אמר לו שלא יתערב, ושזה לא קשור אליו.

הוא עמד בין הנאשם למתלונן, והוא עמד ביניהם. הם כבר התחילו מילולית- לא זוכר מה אמרו. התחילו דחיפות, והנאשם נתן אגרוף למתלונן בפנים. אז תפסו את הנאשם לצד אחד והוא תפס את המתלונן לצד שני, וכך זה נסגר.

כשבא הנאשם לכיוונם של המתלונן וליטל, הוא התקדם אליהם וזוכר שהיו דחיפות. לא יודע מי התחיל. המתלונן וליטל עמדו מאחוריו והנאשם עמד לפניו. הוא לא יגיד משהו שהוא לא בטוח לגביו.

לא ראה מה ליטל עשתה כשהחל העימות.

לאחר ריענון זכרונו-העיד כי לפי מה שקרא מעדותו - כנראה שהנאשם הגיע למתלונן, ליטל עמדה ביניהם וצרחה "תעזוב אותו, תעזוב אותו" כנראה מפחד שהנאשם ירביץ למתלונן. עברו שלוש שנים מאז, והוא לא כל כך זוכר.

הנאשם בא בגישה של להרביץ. בא בעצבים, בא מהר ונצמד למתלונן בעצבים. לא זוכר אם המתלונן אמר משהו שגרם לנאשם להתנהג כך. המתלונן לא אמר שום דבר לפני שהנאשם הגיע אליו. הוא אמר משהו לאחר שהנאשם הגיע אליו.

לאחר האגרוף- ראה שיורד למתלונן דם מהאף, אחרי זה התברר לו שנשבר לו האף (פרו' עמ' 2 ש' 1-30).