מ.י. יחידת תביעות ש"י נ' שאר ישוב

גזר דין

1.ביום 7/12/10 הורשע הנאשם בעבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין").

2.מדובר באיום על שוטר כמפורט בהרחבה בהכרעת הדין.

3.המאשימה רואה בחומרה את מעשהו של הנאשם דווקא בשל היותו טוען רבני ולכן היא מבקשת להטיל עליו מאסר על תנאי, של"צ וקנס גבוה בהתחשב בכך שיש לו כבר הרשעה בהפרעה לשוטר במילוי תפקידו והעלבת עובד ציבור בשנת 2003. תיק באשמת תגרה במקום ציבורי הסתיים ללא הרשעה ובמתן התחייבות להימנע מעבירת אלימות (ראה רישום פלילי ת/21).

4.ההגנה מבקשת שלא למצות את הדין עם הנאשם ומבקשת לסיימו ללא הרשעה בהתחשב בכך שבסופו של דבר קבעתי שהאיומים הושמעו בעידנא דריתחא, הסנגורית מבקשת להתחשב במצבו הכלכלי הקשה של הנאשם ובאסונות המשפחתיים שעבר. היא הגישה מספר החלטות וגזרי דין בתמיכה לעמדתה העונשית.

דיון

5.השיקולים להרשעה או לאי הרשעה אינם קבועים ואינם נוקשים, וטוב שכך הדבר. המחוקק התכוון ליתן בידי בית המשפט כלי נוסף לסיומו של אירוע פלילי, ומטבע הדברים כלי זה עשוי להקל עם נאשמים כאשר ההרשעה תגרום להחמרת יתר.

6.אין עוררין על הכלל האומר שבדרך כלל צריך המשפט הפלילי להסתיים בזיכוי או בהרשעה. הסמכות הנתונה לבית המשפט לסיים תיק ללא הרשעה יפה רק למקרים מיוחדים ויוצאי דופן. בעניין זה ראה ר"ע 432/85 רומנו נגד מדינת ישראל, תקדין עליון 85(ד) עמ' 737; ע"פ 2513/96 מדינת ישראל נ' שמש ואח' נ(3) פ"ד 682; וע"פ 2083/96 תמר כתב נגד מדינת ישראל (פ"ד נ"ב(3) 337). בתיקים אלה מונה בית המשפט העליון את השיקולים לסיומו של תיק בדרך החריגה המבוקשת.

7.אין צורך להרחיב את הדיבור על החומרה שבאיום על שוטר או על עובד ציבור. ברור שיש לאפשר להם למלא את תפקידם ללא מורא וללא חשש. הזכות למחות ולהביע דעה שמורה לאזרחי המדינה, הכול כמפורט בחוק. החוק קובע קווים שאין לחצותם, שכן גם חברה דמוקרטית חייבת להתגונן מול מי ש"שובר את כללי המשחק".

8.מהכלל אל הפרט, התרשמותי מהנאשם חיובית. אני משוכנע שהמקרה אינו מאפיין אורח חייו. דבריו שנאמרו בדיון כי הוא מתחרט על הדברים שאמר הוא גם הביע את חרטתו ישירות לשוטר משכנעים ואני גם מעריך את העובדה שהתנצל לפני השוטר.

9.אני ער למצוקות חייו של הנאשם ולסבלו. עם זאת, דווקא מאדם כזה מצופה שידע לשלוט בכעסיו כידוע האצילות מחייבת ואני דוחה את בקשתו לביטול ההרשעה.

10.לזכות הנאשם אומר, שהוא בהחלט מתנהג כמי שנוטל עליו אחריות בדיעבד, מצר על כך שלא שלט בכעסיו. בהתחשב בכך שהטלת קנס לא מתאימה למצבו הכלכלי הקשה כפי שמלמדים המסמכים שהוגשו על ידו וסומנו נ/4, שוכנעתי, כי העונש המוחשי בעניינו יהיה שירות לתועלת הציבור בתוספת עונש מותנה ואני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

א.מאסר על תנאי של שלושה חודשים, שיופעל אם יעבור הנאשם תוך שנתיים מהיום על סעיפים 273, 274, 288 א לחוק העונשין.

ב.הנאשם יבצע 70 שעות בשירות לתועלת הציבור כפי שיפורט בתסקיר שירות המבחן שיוגש לי עד ליום 10/4/2011. כל שינוי בתכנית ייעשה בתיאום עם קצינת המבחן ובדיווח לבית המשפט. תשומת לב הנאשם מופנית לכך שאם לא ימלא אחר צו השירות ככתבו ולשונו הוא צפוי לכך שבית המשפט רשאי להפעיל כלפיו את הסנקציות הקבועות בסעיף 74 ד' לחוק העונשין.

11.אני קובע ישיבת תזכורת ליום 17/4/2011 בשעה 9:00 לאישור תוכנית השל"צ. ישיבת התזכורת תבוטל אם ימציא ב"כ הנאשם הודעה בכתב שהנאשם יודע על תוכנית השל"צ ושהוא מתכוון לבצעה ככתבה ולשונה. ההודעה תהיה חתומה על ידי הנאשם ומאומתת על ידי ב"כ הנאשם.

הודע על זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

המזכירות תשלח העתק לשירות המבחן.

ניתן היום, כ"א טבת תשע"א, 28 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: