מ.י. יחידת תביעות ש"י נ' פילוסוף

לפני

שופט יחזקאל ברקלי

הכרעת דין

הרקע

1.בכתב האישום נטען, כי הנאשם איים על המתלוננת שהיא רוקחת בקופת חולים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין").

2.הנאשם בתשובתו לכתב האישום (ביום 9/11/10) הודה בסעיף 2 של כתב האישום, קרי, שהאירוע התרחש בתגובה לסירוב המתלוננת להחליף לו את החיסונים שרכש ממנה והוא צעק וזרק את המקלדת בחוזקה.

3.המאשימה הסתפקה בהודאת הנאשם והצהירה שלא תביא ראיות להוכיח את העובדות בהן כפר הנאשם.

4.לבקשת הנאשם הוא לא הורשע באותה ישיבה ופנה להליכי צדק מאחה.

5.הליך הצדק המאחה צלח וביום 4/4/11 נחתם בין הנאשם למתלוננת הסכם. בהסכם התנצל הנאשם בכתב ובעל פה בפני המתלוננת. כמו כן התחייב להיפגש עם בני נוער לספר להם על המקרה ותוצאותיו, פגישות אלה ייעשו בפיקוחה של מנהלת המרכז לישוב סכסוכים וגישור בקהילה במעלה אדומים.

6.בעקבות ההסכם פנה הנאשם פעמיים ליועץ המשפטי בבקשה להשתמש בסמכותו ולהורות על עיכוב הליכים והבקשות נדחו.

7.משנדחו הבקשות לעיכוב ההליכים, ביקש הסנגור לזכות את הנאשם בטענה שעומדת לו הגנת זוטי דברים.

8.בתגובה, ביקשה המאשימה לקבוע את התיק לשמיעת ההוכחות.

9.בתגובה הודיעה ההגנה שאין צורך בשמיעת הוכחות כיוון שאין בכוונתה להביא ראיות ושהנאשם בוחר שלא להעיד לאחר שהוסברו לו זכויותיו.

10.בנסיבות אלה עברו הצדדים לשלב הסיכומים.

טענות ההגנה

11.לנאשם עומדת הגנת זוטי דברים ויש לזכותו. הרשעת הנאשם בגין הטחת מקלדת, כפי שהוא מודה, אינה סבירה. בענייננו, לא סביר להשתמש בהליך הפלילי על כל משמעויותיו. הסנגור מפנה למאמרו של פרופ' דניאל פרידמן "שיקול דעת שיפוטי בהעמדה לדיון פלילי" (העתק המאמר נמצא בתיק). כמו כן הגיש אסופת פסקי דין לתמיכה בטענתו.

טענות המאשימה

12.המאשימה מבקשת להרשיע את הנאשם ואפילו הזדרזה לבקש להטיל עליו מאסר על תנאי וקנס.

דיון

13.הסנגור לא חלק על קיומה של עבירת איומים וריכז את טענותיו לגבי הגנת זוטי דברים. למרות זאת, סבורני, בנסיבות אלה, שהסדר הנכון הוא שקודם עליי לקבוע שהייתה עבירת איומים, ורק לאחר מכן לבדוק אם עומדת לנאשם הגנת זוטי דברים, לכן עליי לדון בשתי השאלות בסדר הבא: