מ.י. יחידת תביעות ש"י נ' מזרחי

החלטה

הרקע

1.בעקבות הודאת הנאשם בהחזקת סכין ולאחר ששמעתי ראיות, ומשלא שוכנעתי שהנאשם הוכיח מטרה כשרה להחזקתה, קבעתי שביצע עבירה לפי סעיף 186 לחוק העונשין תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין").

התסקיר

2.א.הנאשם יליד 71, נשוי ועובד כצלם עיתונות.

ב.תסקיר שירות המבחן חיובי וממליץ לסיים את התיק ללא הרשעה ולהטיל עליו של"צ בהיקף של 180 שעות.

טענות המאשימה

3.המאשימה מבקשת להרשיע את הנאשם ולגזור עונש של מאסר על תנאי ושל"צ בהיקף של 180 שעות. המאשימה ערה לכך שהתנהגותו של הנאשם עד כה חיובית אך משלא פורט הנזק שעלול להיגרם במקרה של הרשעה אין מקום לסיים את התיק בדרך החריגה. המאשימה טוענת שאין קשר בין עיסוקו כצלם לבין ההרשעה.

טענות ההגנה

4.הסניגור לעומתה מבקש לסיים את התיק בדרך יוצאת הדופן של אי הרשעה בהתחשב בעברו הנקי ובאמור בתסקיר. לתמיכה בעמדתו הגיש פסיקה.

דיון

5.השיקולים להרשעה או לאי הרשעה אינם קבועים ואינם נוקשים וטוב שכך הדבר. המחוקק התכוון ליתן בידי בית המשפט כלי נוסף לסיומו של אירוע פלילי. מטבע הדברים כלי זה יש בו כדי להקל עם נאשמים כאשר לתוצאת ההרשעה יש החמרת יתר.

6.אין עוררין על הכלל שהמשפט הפלילי צריך להסתיים בדרך כלל בזיכוי או בהרשעה. הסמכות הנתונה לבית המשפט לסיים תיק ללא הרשעה יפה רק למקרים מיוחדים ויוצאי דופן. בעניין זה ראה ר"ע 432/85 רומנו נגד מדינת ישראל תקדין עליון 85 (ד) עמ' 737; וע"פ 2513/96 ו- 3467/96 מדינת ישראל נ' שמש ואח' נ (3) פ"ד 682. ע"פ 2083/96 תמר כתב נגד מדינת ישראל (פ"ד נ"ב (3) 337).

7.הקושי שלפניי הוא שמחד גיסא, אנו מצווים להילחם בנגע הסכינאות ומאידך גיסא, יש טעם רב בדברי הסניגור שהרשעה יש בה להעמיד קושי בפני הנאשם כמפורט בדברי הנאשם.

8.בהתחשב בעיקרון שאין ענישה אוטומטית, נראה לי שזה מקרה שראוי לסיימו ללא הרשעה.

9.סיכומו של דבר, מששוכנעתי שהרשעת הנאשם עלולה לגרום לו עוול ללא יחס לחומרת מעשיו, אני מורה שהנאשם יבצע 200 שעות בשירות לתועלת הציבור במסגרת מתנ"ס "לב העיר" כמפורט בתסקיר שירות המבחן מיום 4/5/10. כל שינוי בתוכנית השירות ייעשה בתיאום עם קצינת המבחן ובדיווח לבית המשפט.

10.אני מורה על השמדת המוצג.

11.המזכירות תשלח העתק ההחלטה לשירות המבחן.

הודע על זכות ערעור בתוך 45 יום.

ניתנה היום, י"ח תמוז תש"ע, 30 יוני 2010, במעמד הצדדים.