מ.י. יחידת תביעות ש"י נ' יהודאי שמיאן

גזר דין

1.ביום 9/11/10, ללא הסדר טיעון, הודתה הנאשמת והורשעה בביצוע העבירות הבאות:

א.החזקת סכין עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין תשל"ז – 1977(להלן:"חוק העונשין").

ב.איומים עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

ג.השגת גבול עבירה לפי סעיף 448 (א9 לחוק העונשין.

ד.היזק בזדון עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין.

2.לאחר ההרשעה, ביקשה הנאשמת להישלח לשירות המבחן והיום מונח לפניי תסקיר מתאריך 23/5/11. התסקיר סוקר את מהלך חייה. מהתסקיר עולה שהנאשמת מטופלת בשל בעיות נפשיות ומוכרת שנים ארוכות למערכת הפסיכיאטרית. התסקיר מדגיש שהנאשמת מכירה בחומרת מעשיה וטוענת שעשתה זאת בסערת רגשות כתוצאה מפיטוריה.

3.שירות המבחן ממליץ לסיים את התיק בעונש הצופה פני עתיד וזאת בהתחשב במצבה הנפשי ומהעובדה שאין לה עבר פלילי למעט תיק יחיד זה.

עמדת המאשימה

4.המאשימה מבקשת להטיל עליה מאסר בפועל בתוספת מאסר על תנאי, וזאת לאור חומרת העבירה.

עמדת ההגנה

5.זוהי העבירה היחידה שביצעה הנאשמת, בת 52 בחייה, עובדה המלמדת כי היא מנהלת חיים נורמטיביים ושמדובר במעידה.

6.הסנגור מדגיש שלא מדובר באדם רגיל אלא בנאשמת שאינה בריאה בנפשה כפי שניתן גם ללמוד מהתסקיר ומהתעודה של הפסיכיאטר המחוזי שהוגשה.

7.הנאשמת הביעה חרטה על התנהגותה.

דיון

8.אין ספק שהמעשה של הנאשמת חמור אם כי יש להדגיש שנעשה ללא תחכום רב. אמנם מדובר בסכין אך לא מהמסוכנות. מדובר במעשה שנעשה בסערת רגשות של אדם חולה שמטבע הדברים יש להתייחס אליו בהתאם למצבו הנפשי. לא סתם אנו חוזרים על הקביעה שכל מקרה יש לדון לגופו. מטעם זה, שוכנעתי שאין הצדקה לקבל את עמדת המאשימה ויש להעדיף על פניה את המלצת שירות המבחן ואין בתוצאה להוות תקדים לתוקפים של עובדי ציבור.

סיכום

9.לאחר ששקלתי את השיקולים הצריכים לעניין, ובשים לב לטענות הצדדים, ולאמור בתסקיר שירות המבחן, אני מטיל על הנאשמת את העונשים הבאים:

א.מאסר על תנאי של 6 חודשים, שיופעל אם תעבור הנאשמת תוך שלוששנים מהיום על סעיפים 186 ו- 380 לחוק העונשין.

ב.תשלום קנס של 1,500 ₪, או 15 ימי מאסר תמורתם. הקנס ישולם ב- 15 תשלומים, החל מיום 29/7/11. אי תשלום אחד התשלומים במועד, יעמיד לפירעון מיידי את יתרת הקנס שלא שולמה.