מ.י. יחידת תביעות ש"י נ' דיאב

בפני

כב' השופט יחזקאל ברקלי

הכרעת דין

הנאשם מואשם בקבלת רכוש גנוב עבירה לפי סעיף 413 י' לחוק העונשין תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין").

העובדות שאינן במחלוקת

1.א.הנאשם נעצר כשנהג ברכב גנוב.

ב.המתנע (הסוויץ') של המכונית לא היה במקומו.

ג.המכונית הייתה ללא מספר רישוי בחזית.

ד.הנאשם מסר את שמו הפרטי בלבד של האדם שנתן לו את המכונית כדי להשתמש בה ולא זימנו כעד הגנה לתמוך בגירסתו.

טענות המאשימה

2.יש להרשיע את הנאשם אשר לא הצליח להרים את הנטל להוכיח את טענתו כי לא ידע שהמכונית בה נהג גנובה. המאשימה מבקשת שלא להאמין לנאשם כי קיבל את הרכב הגנוב מחבר שאין בידיו פרטים מזהים. עוד היא טוענת שהנאשם היה חייב לחשוד שהמכונית גנובה בהתחשב במצבה.

טענות ההגנה

3.הסניגור טען כל טענה הניתנת להיטען בין שיש בה ממש ובין שאין בה ממש כדי להראות שהנאשם לא ידע שהמכונית גנובה.

א.לא די ברישום המשטרתי שהרכב נגנב (ת/4) הבעלים של הרכב היה חייב להעיד בבית המשפט שהרכב נגנב ממנו.

ב.הוא טוען, למעשה הוא מעיד, כי הוא יודע שמתן המכונית בנסיבות המתוארות על ידי הנאשם אינה תמוהה בשטח שבין רמאללה לירושלים. במקום הזה מקובל שאדם משאיל את מכוניתו לאחר למרות שפרטיו המדוייקים אינם ידועים לשואל, שם מתנהגים אחרת מאשר ברח' יפו שבירושלים.

ג.העובדה שהמתנע לא היה במקומו לא היתה צריכה לעורר את חשדו של הנאשם. די בכך שהמכונית הותנעה במפתח.

ד.העובדה שהנאשם לא שם לב לכך שחסר מספר רישוי בחזית המכונית, אינה עומדת בעוכריו.

ה.די בכך שתגובתו של הנאשם בעת מעצרו הייתה ששאל את הרכב מחבר כדי להרים את נטל הראיה המונח על כתפיו שלא ידע שהרכב גנוב.

דיון

4.אין חידוש באמירה שעל המאשימה להוכיח את האשמה מעל לכל ספק סביר אבל אין דרישה להוכיח את האישום באופן מוחלט.