מ.י. יחידת תביעות גליל - שלוחת צפת נ' לרפלד

החלטה

בפני בקשה לחזרה מהודאה.

השתלשלות העניינים

נגד הנאשם הוגש ביום 10.8.08 כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות, ברמה של 340 מיקרוגרם.

הקראה ראשונה נקבעה ליום 27.11.08, ויומיים קודם לכן, הגיש סניגורו דאז, בקשת דחיה, שנענתה בחיוב.

בישיבת ההקראה, שהתקיימה ביום 21.1.09 התייצבו הנאשם וב"כ ובקשו דחיה, גם הפעם נעתר ביהמ"ש לבקשה, והדיון נדחה ל-16.9.09. לאחר מכן, ולבקשת ההגנה, נדחתה ההקראה שוב.

בסופו של יום, בישיבת ההקראה, שהתקיימה בתאריך 6.12.09 בנוכחות הנאשם וב"כ, הודה הנאשם בעובדות כתב האישום והורשע עפ"י הודאתו.

מיד לאחר מכן, טען ב"כ הנאשם דאז בזו הלשון: "העב' בוצעה במרץ 2008. הוא נוהג מ-2003. עברו כולל ה"ק אחת. רכוז האלכוהול לא גבוה במיוחד ועובד כסוכן מכירות, מבקש לקבל תסקיר בטרם טיעונים לעונש, שיכלול המלצה לגבי של"צ".

לבקשתו, ובהעדר התנגדות התביעה, הוזמן תסקיר מבחן.

מהתסקיר שהוגש, וככל שהדבר נוגע לשאלה שבפני כרגע, עולה כי הנאשם "בהתייחסו לעבירה הודה בעובדות כתב האישום עליהן הביע חרטה. מדובר בעבירה שנעברה לפני שנתיים. כיום מודע לחומרת מעשיו ולתוצאות ההרסניות שהיו עלולות להיגרם מנהיגה בהיותו שתוי. מאז, לדבריו שינה אורח חייו, עובד בצורה סדירה בחברת ביטוח ומנהל אורח חיים דתי. מהקשר עימו ומדרך התנהלותו לא נראה כי בעת בצוע העבירה היה מכור לאלכוהול ונראה כי מדובר בשימוש לרעה ושתייה על רקע חברתי".

עוד בטרם הגשת התסקיר, הגיש ב"כ הנאשם דאז בקשה להשתחרר מיצוג וזאת, לטענתו, בשל חילוקי דעות קשים וחוסר שתוף פעולה.

לאור נימוקי הבקשה שחררתי את הב"כ הנאשם מיצוג הנאשם בתיק זה.

בישיבה שלאחר מכן, התייצב הנאשם בעצמו, בקש שימונה לו סניגור מטעם הסנג"צ, וכך אכן נעשה.

בתאריך 1.7.10, התייצבו הנאשם וב"כ דהיום, ובקשו לדחות את הדיון, וזאת לאור כמות האלכוהול שנמצאה בדגימה שמסר הנאשם, משום שאותה עת, ציפו הכל לפרסומו של פסק הדין, שנודע אח"כ בשם "פרשת עוזרי".

הציפיה העומדת בבסיס בקשת דחיה זו היתה, כמובן, כי אם יוחלט בפסק הדין על העלאת רף האכיפה באמצעות מכשיר ה"ינשוף" לרמה שמעל לזו המיוחסת לנאשם – הרי שיבוטל כתב האישום שהוגש נגדו.

כך בדיוק אירע גם בדיון שנדחה ליום 13.10.10. אז נדחה הדיון ל-23.11.10.

בתאריך 23.11.10, לאחר שרף האכיפה הועמד על 290 מיקרוגרם, בקש ב"כ הנאשם לאפשר למרשו לחזור בו מהודאתו, וזאת לפי, שלטענתו, הנאשם טעה בשקול דעתו, ולא היה לו די זמן להחליט. לדברי ב"כ דהיום, טען הנאשם בפני ב"כ דאז כי לא היה שכור, אך עורך דינו הודה והוזמן התסקיר, תוך שסניגורו דאז מרגיעו ואומר ש"יהיה בסדר". הסניגור הדגיש כי אנו מצויים בשלב שטרם טיעונים לעונש, וכי התסקיר שהוגש הינו חיובי. עוד הוסיף הסניגור כי לטעמו ישנם כשלים בחומר החקירה.

הסניגור צירף פסיקה, התומכת, לדעתו, בטיעוניו.

התביעה התנגדה לבקשה וטענה כי הנאשם היה מיוצג, בגיר ואחראי למעשיו בעת ההודאה. עוד טענה כי הנאשם לקח אחריות בפני קצין המבחן והיה מודע לתוצאות מעשיו.

דיון