מ.י. יאל"כ נ' קרני ואח'

גזר דין

מבוא:

כנגד הנאשמים הוגש לבית משפט זה כתב אישום, בו יוחסה להם עבירה שעניינה קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. לנאשמים 2 ו-3 יוחסה בנוסף עבירה שעניינה שימוש במסמך מזויף.

בהמשך ההליכים, תוקן כתב האישום בעובדותיו, אך לא בהוראות החיקוק (תיקון נושא תאריך 13.1.09).

בדיון אשר התקיים ביום 29.11.07, הודתה הנאשמת 3 בעובדות כתב האישום, אולם עתרה, כי בית המשפט יימנע מלהרשיעה בדין וכי יתקבל תסקיר שירות המבחן בעניינה, אשר יתייחס גם לסוגיית הרשעתה בדין.

בדיון אשר התקיים ביום 31.3.08, הודה הנאשם 1 בעובדות כתב האישום, ובטרם הורשע בדין, התבקש שירות המבחן להגיש תסקירו בעניינו של נאשם זה.

הנאשם 2 הודה ביום 13.1.09 בעובדות כתב האישום והורשע על פי הודאתו.

במסגרת הכרעת הדין, אשר ניתנה ביום 18.1.09 (על ידי כב' הנשיא כתילי, כתוארו אז) בעניינם של הנאשמים 1 ו-3, ולאחר שהוגשו תסקירי שירות המבחן בעניינם, החליט בית המשפט להרשיע את הנאשמים 1 ו-3 בדין.

לפיכך, הורשעו הנאשמים על פי הודאתם בעבירות נשוא כתב האישום המתוקן, כדלקמן:

הנאשם 1:

קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין").

הנאשמים 2 ו-3:

קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין.

שימוש במסמך מזויף – עבירה לפי סעיפים 420 + 29 לחוק העונשין.

יוער, כי בעניינם של הנאשמים כולם הוגשו תסקירים מאת שירות המבחן.

מעובדות כתב האישום (המתוקן) עולה, כי הנאשמים 2 ו-3 התגוררו במועד הרלוונטי לכתב האישום בכפר שמאי (להלן: "המושב"). כן עולה, כי הנאשם 1 הינו אחיו של הנאשם 2. עוד עולה, כי במועד הרלוונטי לכתב האישום, היה הנאשם 1 יו"ר וועד המושב ו\או חבר וועד המושב, לסירוגין. במועד הרלוונטי לעובדות כתב האישום, היו הנאשמים 2 ו-3 נשואים זה לזו.

ביום 22.5.01, כעולה מכתב האישום, נחתם חוזה לרכישת נכס במושב, שהינו דירת מגורים בת 3 חדרים, הבנויה על שטח מגרש של כ-750 מ"ר, בין בני הזוג קרני ובין וועד המושב בתמורה ל-36,000 ₪, והכל בהתאם להחלטות הוועד.

לשם השגת ההלוואה למימון רכישת הנכס, חברו הנאשמים עם נורית יפרח-נבון (להלן: "נורית"), אשר הציגה עצמה כמתווכת משכנתאות ואשר פנתה בשמם אל "בנק לאומי לישראל", סניף רמלה, לצורך קבלת הלוואה.

עוד עולה, כי לצורך הגשת הבקשה הוכן על ידי נורית חוזה לרכישת הנכס בין המושב לבין הנאשמים 2 ו-3, לפיו ישלמו הנאשמים 2 ו-3 בתמורה סך של 360,000 ₪. ביום 7.8.01, לבקשת נורית, אישר הנאשם 1, בכתב, בשם הוועד, כי הנאשמים 2 ו-3 שילמו למושב על חשבון רכישת הנכס 99,000 ₪ מקדמה. החוזה המזויף והמסמך הכוזב הוגשו לבנק על ידי נורית, בשם הנאשמים 2 ו-3.

עוד עולה, כי המסמך המזויף הוכן ונחתם על ידי הנאשם 1 ביודעו שאין בתוכנו אמת שכן, באותו המועד, הנאשמים 2 ו-3 טרם שילמו כל תמורה למושב ומכל מקום, סכום הרכישה כולו עמד על 36,000 ₪ בלבד. הנאשמים 2 ו-3 חתמו על החוזה המזויף ביודעם שאין תוכנו אמת, שכן סכום רכישת הנכס בחוזה המקורי עמד על סך 36,000 ₪ ולא 360,000 ₪, הכל בכוונה לקבל במרמה את דמי המשכנתא.