מ.י. ו.מח.לתכנון ובניה צפון חיפה נ' אחמד אסעד זנגריא ואח'

החלטה

בבקשה חוזרת זו , המבקש שוב אינו חולק על כך שיש חובה בדין לקיים את הצו השיפוטי נשוא גזר הדין שניתן עוד ביום 7/3/05 (שטרם קוים כלשונו, הלכה למעשה). המבקש משתית את בקשתו על התקדמות ההליכים הנטענים הננקטים מול מוסדות התכנון השונים, בתקווה כי ישאו ההליכים האמורים תוצאות ויתקבל ההיתר המיוחל. הצו הוארך בעבר, מזה 3 פעמים.

ארכה זמנית "שכיחה" ניתנת לעיתים קרובות, לפרק זמן של כשנה, אך ארכות החורגת מפרק זמן שכזה ובוודאי כאלה הנמשכים שנים רבות (כבמקרה דנן), צריכות להוות חריג, יוצא דופן (ראה רע"פ 1288/04 נימר נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים פד"י נח (4) 385). כל מדיניות אחרת תיצור מצב בו מונצחים המצבים הקיימים, מצבים שאינם חוקיים ובבחינת "מכת מדינה", לתקופות בלתי מוגבלת. המסר היוצא תחת ידי ביהמ"ש וההשלכות העלולות לנבוע מעיכוב הביצוע, הינו שיקול שיש ליתן לו משקל ולקחת בחשבון.

בהקשר זה (ואחרים), אין לי אלא לחזור על הדברים שציינתי ופרטתי בהחלטות בבקשות קודמות שנדונו בקשר לתיק זה.

התופעה של אי ביצוע צווי הריסה שיפוטיים והנצחת הבנייה בלתי חוקית לתקופות ארוכות בדרך של הגשת בקשות חוזרות ונשנות ,נדונה בשנים האחרונות בהרחבה על ידי בית המשפט העליון , שקבע בשורה של פסקי דין כי אין לאפשר תופעה של הארכת מועדים לביצוע צווים להריסה ו/או להפסקת שימוש חורג במקרקעין, וכי תופעה זו מערערת את שלטון החוק ואת בסיס קיומם של מוסדות התכנון והבנייה. בפרשת "עין חמד", ציין ביהמ"ש העליון, כי גם בשעה שמצוקתם של מבקשים הינה מובנת , אין מנוס מן המסקנה שאין להשלים עם הזלזול בחוקי התכנון והבניה ובהליכים הנדרשים על פיהם, זלזול שהפך כמעט לנורמה מקובלת בחברתנו. הגנת הסביבה ושמירה על האינטרסים הציבוריים, הינם ערכים חשובים הראויים לכיבוד.

במקרה דנן, חסד עשה בית המשפט שעה שאפשר למבקש להמשיך במשך שנים (בהתרסה כנגד החוק), להנות מתוצאות מעשיו, ומעובדות שהוצבו , אשר "נולדו בחטא". ההצדקה , במקרה כגון דא להמשיך מצב שבו "מוכשר השרץ" ,באמצעות בית המשפט , במתן לגיטימציה באופן בו החוטא יוצא נשכר, אינה יכולה להשען על הליכים תכנוניים בעלי "סיכוי" כזה או אחר, ואם בכלל תמצא הצדקה, עליה להתבסס על נתונים המצביעים על כך שניתן בפועל להצטייד בהיתירים הנדרשים, בעתיד הקרוב המיידי הנראה לעין.

אין במונח בפני כדי ללמד כי ההיתר המיוחל מצוי בהישג יד מיידי של המבקש ועל פניו, אין בהתקדמות התכנונית לגרוע מהעובדה שארוכה עוד הדרך, אם בכלל, להנפקת היתר "מכשיר", בפועל.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה וכן בהחלטות הקודמות והארכות הרבות שניתנו מאז מתן גזה"ד ועד היום , וכן לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה להדחות, והיא נדחית.

ניתנה היום, כ"א אלול תש"ע, 31 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: