מ.י. ו.מח.לתכנון ובניה צפון חיפה נ' אוחנה ואח'

החלטה והכרעת דין

א.רקע:

1.כתב האישום מייחס לנאשמים עבודות בניה של שיפוץ שני מבני בזלת ישנים, עבודות של הכשרת קרקע ופיתוח, הצבת מכולה, דק מעץ, שינוי חזיתות, הכול ללא היתר בניה כדין וכן עבירה של שימוש חורג. (ראה כתב האישום המתוקן ביום 23.11.10).

2.העבודות הנ"ל בוצעו בשני מבני בזלת ותיקים הקיימים ביער שווייץ באזור של חורבות "נאסר א-דין".

3.המבנים נמצאים בגוש 15061 חלקה 7 (להלן: המבנה הצפוני) וחלקה 10 הסמוכה (להלן: המבנה הדרומי).

4.בנוסף לביצוע עבודות והשימוש ללא היתר נטען אף כי בוצעו בניגוד לייעוד הקרקע ולתוכניות שבתוקף, הכל כפי שפורט בכתב האישום.

5.ביום 21.9.09 הבהירה ב"כ המאשימה שהשימוש החורג המצויין בסעיף 2 לאישום מיוחס למבנה הצפוני בלבד ומדובר בשימוש חורג למגורים בעוד המבנה הדרומי אינו בשימוש ככל שהעבודות הופסקו והוא נאטם, בהתאם לצו של בית משפט. כן צויין שהמבנה הצפוני נמצא בשימוש חורג למגורים מיום 14/4/07.

6.כנגד הנאשם התנהל הליך נוסף, תיק עמק 20766/07 אשר נדון בחלקו במאוחד עם תיק זה עד להפרדת הדיון מחדש, כאשר ההליכים באותו תיק הסתיימו.

7.הנאשמים הודו בכמעט כל העובדות שנטענו בכתב האישום (ראה פרוטוקול מיום 30.3.09 וגם הטיעונים להגנה מן הצדק שהוגשו בכתב).

8.עיקר טענות הנאשמים בתחום של טענה להגנה מן הצדק וטענה נלווית כי אין המדובר בשימוש חורג על פי המצב התכנוני שבתוקף (הוראות תוכנית מתאר מחוזית – תמ"מ 2 וכן תוכנית מקומית ג/8616).

9.הצדדים הציגו את ראיותיהם וטיעוניהם בכל הנדון.

ב.הרקע העובדתי:

1. בטרם אדון בטענות הנאשמים אציין את העובדות שהוכחו ככל שעל פיהם יש לבחון את טענותיהם המשפטיות של הצדדים.

2.בשנת 1980, המדינה באמצעות מנהל מקרקעי ישראל חתם על 3 חוזי שכירות עם הנאשם 1, באשר למבנים היסטוריים שהיו במקום (ראה נ/1 א' עד נ/1 ג'). החוזה הראשון מיום 16/5/80 הוגדר כ-"חוזה שכירות למגורים" ומתייחס למבנה שבחלקה 10. כבר אז תואר המבנה כמבנה הכולל שני חדרים ומטבח. החוזים הנוספים נחתמו באשר למבנים נוספים שתוארו בגודל 16 ו-32 מ"ר כל אחד והוגדרו כ-"מבנים לאחסון מספוא ומגורי רועה".

3.במהלך השנים הותקנו תוכניות תכנוניות, בהם נכלל השטח של יער שווייץ, כולל המבנים הנ"ל. בין תוכניות אלה, תמ"מ 2 (מ-1983) ותוכנית מקומית ליער שווייץ, תוכנית ג/8616 (מ-1996, ועדכון אחרון פורסם ב-5/02). ראה נ/14.

4.בשנת 1990 המנהל הגיש תביעת פינוי נגד הנאשם בטענה להפרת החוזים על ידו. ביום 31/10/99 תביעה זו נדחתה בפסק דין של כבוד השופט שפירא, בת.א 973/90 (טבריה). בית משפט ציין בפסק הדין כי הינו דוחה את טענות המנהל ואימץ את גרסת הנאשם, תוך כדי הענקת סעד מן הצדק (נ/2).

5.בפסק הדין בית משפט תיאר את המצב שנמצא על ידו בעת ביקורו בשטח באשר לשלושת המבנים המוחזקים על ידי הנאשם מטעם המנהל. הן מפסק הדין והן מחומר הראיות שהוגש בתיק זה עולה שבית משפט מצא את המבנה הדרומי (בחלקה 10) בשימוש למגורי רועה ואת המבנה הצפוני (בחלקה 7) בשימוש לאחסון מספוא. המבנה השלישי, קירוי למעיין הקשור במערכת המים והשקיית העדר, אינו קשור למחלוקת ולעובדות נשוא תיק זה.

6.לאחר מתן פסק הדין, במשך מספר שנים, המבנים נשוא האישום נותרו פרוצים בשטח ולא היו בשימוש.

7.בשנת 2004 הנאשם 1 פנה לחברת חשמל, בצרוף אישורים כנדרש מטעם הרשויות הרלוונטיות, בבקשה לחיבור חשמל למבנים נשוא האישום. בבקשה צויין שמדובר במבנים מלפני 1965 במשק חקלאי. בוצע חיבור למערכת החשמל (ראה ת/9).