מ.י. ו.מ.לתכנון ובניה שמעונים ואח' נ' אבו עמרה

החלטה

בפני בקשה למתן צו המורה למשיבים: "להימנע מלהרוס כל מבנה שייבנה על ידי המבקש בהתאם למיקום שנמסר למבקש על ידי המשיבות".

בתיק זה הוגש נגד המבקש כתב אישום, המייחס לו ביצוע עבירות של בנייה ללא היתר ושימוש במקרקעין הטעון היתר ללא היתר.

בפסק דין שניתן בבית משפט זה ביום 26.1.2012, הורה בית המשפט על ביטול כתבי האישום בעניינו של המבקש, לאחר שקיבל טענתו לעניין החלת דוקטרינת ההגנה מן הצדק בעניינו, והורה למבקש להרוס את שני המבנים נשוא כתבי האישום, מכוח הוראות סעיף 212 לחוק, וכן להפסיק כל שימוש חורג במבנים ובמקרקעין מכוח הוראות סעיף 239 לחוק.

בית המשפט דחה את מועד ביצוע הצווים ליום 26.1.2013.

לאחר מתן פסק הדין, ומשהסתבר למשיבה 1, כי אי ביצוע צווי ההריסה מעכב ביצוען של תוכניות פיתוח במקרקעין, עתרה המשיבה 1 להקדמת מועד ביצוע הצווים ובדיון מיום 14.11.2012, הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה: "המשיב וגרושתו יוותרו על זכויותיהם במגרש בתל שבע, וזכויותיהם יועברו למגרש בשגב שלום. הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב, תפצה את המשיב בגין מעבר זמני, בכפוף לפינוי המבנים ואפשור הריסתם עד ליום 1.12.12... ...מובהר כי היה ולא יפונו המקרקעין עד למועד זה, לא תהא כל זכאות לפיצוי מצד המשיב, והמבקשת תהא זכאית להרוס את המבנים במועד זה... ...הרשות להסדרת הבדואים בנגב תקצה למשיב מקום זמני עד למועד בו יסתיים פיתוח המגרש שיוקצה לו...".

יודגש, כי על פי הוראות פסק הדין שניתן ביום 26.1.2012, ואלמלא בקשת ההקדמה, לו היה המבקש מבצע את הריסת המבנים עד ליום 26.1.2013, או למצער, לו יום לאחר מכן, היו מי מהמשיבים מבצעים את הריסתם, לא היו מי מהמשיבים מחוייב למבקש בדבר, וככל שישנה מחוייבות כזו, המחוייבות קמה מכוח אותה הסכמה להקדמת ביצוע צווי ההריסה, כפי שבאה לידי ביטוי בפרוטוקול הדיון מיום 14.11.20112.

המבקש, בבקשתו ובצרופותיה, טען כי קיים את חלקו בהסכמה, כי עבר למקום זמני אליו הופנה על ידי נציג מטעם המשיבה 3, ולאחר מכן, לטענתו, נדרש לעקור מאותו מקום, ונהרס הבית החליפי שבנה.

המשיבים 2,3, הדגישו בתגובתם, כי למבקש אין כלל זכות במקרקעין, וכי פלש למקרקעי ציבור, וכי ננקטו נגדו הליכים שונים בבית המשפט. בנוסף, הפנו המשיבים את תשומת לב בית המשפט לכך, שהתנהל נגד המבקש הליך אחר נפרד מההליך דנן, בתיק עמ"נ 3384-07-12 מכוח החוק לפינוי קרקע התשמ"א – 1981.

לטענת המשיבים 2,3 המבקש לא עמד בתנאי ההסכמה, בכל הקשור למגעיו עם המשיבים 2,3. בנוסף ציינו המשיבים 2,3 בתגובתם, כי הגם כך אושר למבקש ולנשותיו פיצוי כספי בסך כולל של 100,000 ₪ נשוא ההסכמה, וכן מגרש מגורים בלא תמורה בשכונה 7 בשגב שלום.

נטען, כי המשיבים 2,3, ביצעו ניסיונות לקדם את עמידת המבקש בתנאי ההסכמה, אך המבקש לא שיתף פעולה, זאת הגם שהוזמן מספר פעמים להגיע למשרדי המשיבים ולחתום במשרדי המשיבה 3 על הסכם.

בנוסף נטען כי הבניה החדשה שבנה בוצעה בפלישה לשטח בשכונה 6 בשגב שלום ומבלי שפינה כלל את המחוברים ממקום הפלישה הקודם.

עוד נטען, כי המבקש לא עמד בתנאי ההסכמה גם בעניין ביצוע פינוי המקרקעין נשוא ההסכמה, בעצמו והמשיבה 2 נאלצה לבצע את ההריסה בליווי משטרת ישראל וקבלן ביצוע על העלויות הנובעות מכך.

סבורני, כי דין הבקשה להידחות.

ההליך דנן הינו הליך פלילי, ובוודאי שלבית המשפט אין כל סמכות במסגרת הליך זה, ליתן צו תיאורטי האוסר על מי מהמשיבים להרוס כל מבנה שייבנה על ידי המבקש ואשר טרם נבנה.

סבורני, כי מרגע שלא עמד המבקש בתנאי ההסכמה איננו יכול לטעון כנגד הפרת אותה הסכמה על ידי המשיבים.

סבורני, כי היה על המבקש לאזכר בבקשתו את העובדה שהתנהל הליך נוסף בפני מותב אחר ואשר נתקבלה בו החלטה בעלת רלוונטיות לעניין.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.

בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, ב' אדר תשע"ג, 12 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: