מ.י. ו.מ.לתכנון ובניה גליל מזרחי כפ נ' פלאח

החלטה

בפני בקשה להארכת מועד לביצוע צו הריסה שניתן במסגרת גזר דין מיום 26/3/2009 בתיק זה.

הרקע לבקשה

ביום 26/3/2009 הורשע הנאשם על פי הודאתו בעבירה של ביצוע עבודות ושימוש ללא היתר בכך שעשה שימוש במבנה מקונסטרוקצית מתכת שנבנה ללא היתר והמשמש אותו כמחסן. הנאשם נדון באותו יום לקנס בסך 1,500 ₪ והתחייבות כספית, וכן צו להריסת המבנה נשוא כתב האישום וזאת לא יאוחר מיום 1/9/2009, אלא אם כן יהיה בידי הנאשם באותו מועד היתר כחוק לבנייה.

טענות הצדדים

לטענת הנאשם, פעל ללא לאות לשם קבלת היתר ואף הגיש בקשה לקבלת ההיתר אך זו נדחתה מטעמים שונים ביום 18/2/2010 ועד עתה טרם השלים את מילוי התנאים לשם קבלת ההיתר מסיבות שאינן תלויות בו ובהן דחיית ישיבות הוועדה. לדבריו, קיבל בימים אלו דרישת תשלום ממינהל מקרקעי ישראל ובכך רואה הוא אות כי ההיתר נמצא בהישג יד.

המאשימה מתנגדת לבקשה באשר לטענה כי הכלל הוא כי אין להאריך המועד לצו ההריסה אלא בנסיבות חריגות ויוצאות דופן אשר אינן מתקיימות במקרה זה ואף מפנה לפסיקה עניפה ברוח זו. המאשימה מדגיש כי בקשת הנאשם להיתר נדחתה וממילא, כרגע, אין כל היתר באופק וכן מציין ב"כ המאשימה כי הנאשם עצמו גרם להתמשכות הליכי הכשרת המחסן בכך שהגיש בקשה שאינה רק בקשה להכשרת המחסן ואשר הייתה מטופלת, קרוב לודאי, במהירות אלא הגישה במסגרת בקשה כולל להיתר לבנייה נרחבת נוספת ובכך גזר על עצמו פרק זמן ממושך בטרם יתקבל ההיתר.

עוד יצויין כי בקשת הנאשם הוגשה רק ביום 8/4/2010, למעשה מחצי שנה לאחר שחלף המועד לביצוע ההריסה ולמעשה די היה בכך כדי לדחות את בקשתו. חרף זאת, אדון בבקשה גם לגופה.

דיון

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, וכן בטענות הצדדים, דעתי היא כי דין הבקשה לדחיה.

סעיף 207 לחוק קובע:

"בית המשפט רשאי, בזמן מתן צו לפי סעיפים 205 או 206, ובכל עת לאחר מכן, לקבוע המועד לביצועו, ורשאי הוא להאריך המועד שקבע, אם ראה טעם לעשות כן"

בפסיקת בית המשפט ליישום האמור בסעיף 207, קבע בית המשפט כי בהפעלת הסמכות בהתאם להוראות הסעיף שבחוק יעשה בית המשפט איזון בין האינטרס הכללי של שמירת החוק וההקפדה על דיני התכנון והבנייה לבין האינטרס הפרטי וצרכיו של הנאשם.

עוד קבעה ההלכה כי ככלל, הסמכות לעכב ביצוע כניסתם לתוקף של צווים, צריכה להישמר למקרים חריגים ויוצאי דופן (ר' רע"פ 1288/04 נימר נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים, פ"ד נח (4) 385), וכי הארכת כניסתם לתוקף של צווים שיפוטיים, אשר ניתנו על ידי בית המשפט במטרה ברורה להיאבק בנגע הפושט על עבירות על חוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, מנוגדת באופן בוטה לתכלית החקיקה, ומעבר לכך, גם המסר היוצא תחת ידי בית המשפט וההשלכות העלולות לנבוע מעיכוב הביצוע, הינו שיקול שיש לקחת בחשבון.

בענייננו, כפי שעולה אף מבקשת הנאשם, אין ההיתר נמצא בהישג יד בטווח המיידי ואף לא בתוך פרק זמן סביר. הדרך לקבלת ההיתר המיוחל, אם בכלל, עודנה ארוכה, ובהתאם - גם משך הזמן. מנגד, הנאשם, אשר ידע כי נקצב לו פרק זמן ידוע לשם ביצוע ההריסה, נטל את עיתותיו בידיו ולא עשה את המוטל עליו באופן יעיל ורציני לשם הכשרת המבנה בתוך המועד שנקצב לו. לאחר מכן הותיר את המבנה על כנו תוך הפרת החלטת בימ"ש ובלא שיטרח אף להגיש בקשה במועד להארכת מועד ביצוע ההריסה. טענותיו של הנאשם ולפיהן מדובר בעיכוב שאינו תלוי בו, אינן ראויות להישמע שכן, מדובר בפעולות שאותן היה על הנאשם לבצע בטרם הבניה והשימוש ומכל מקום, כפי שהובהר לעיל, הנאשם לא עשה את הנדרש ממנו באופן סביר לשם השגת ההיתר במועד.

בע"פ 70079/02 מ"י נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה מרכז נ' הום סנטר בע"מ, דינים מחוזי ל"ג (2) 59, הביע בית המשפט המחוזי בשבתו כערכאת ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים ביקורת חריפה נגד הארכת מועדי עיכוב ביצוע צווים שיפוטיים תקופות שונות באמתלות שונות, כשלעניין זה ,קבע בית המשפט כי אין כל נפקות לנזק שיגרם למבקש ולמצוקה בה נמצא:

"בית המשפט קמא סבר שכל האורכות הקודמות שניתנו עד כה, עניינן היה לאפשר מצווי ההליכים, ועל כן מה טעם היה בהן, אם לא ייעתר אף לבקשה הנוכחית. בכך טעה בית המשפט קמא...בנימוק זה של בית המשפט קמא ניתן להאריך את המועד שוב ושוב עד (אין) קץ כל הליכי התכנון וההליכים האזרחיים והמנהליים בבתי המשפט- ואין משמעות לזמן של שמוה חודשים שקצב בית המשפט קמא בהחלטתו נשוא ערעור זה ,אין הגבלה על מספר הבקשות שאפשר להפנות שוב ושוב לוועדה המחוזית, בפועל מוענק למשיבים "היתר" לשימוש חורג, לתקופה ארוכה, לא מוגדרת, בלי שיהיה בידם היתר כדין מאת הרשויות המוסמכות...אסיים אף אני בדברי הסיום של בית המשפט העליון בפרשת עין חמד:"לסיום נאמר כי מצוקתם של המבקשים מובנת היא...ואולם אין מנוס מן התוצאות שאליה שהגענו. אין להשלים עם הזלזול בחוקי התכנון והבניה ובהליכים הנדרשים על פיהם זלזול שהפך כמעט לנורמה מקובלת בחברתנו. הגנת הסביבה ושמירה על נכסי נוף השייכים לציבור הינם ערכים חשובים הראויים לכיבוד. דיני התכנון נמנים עם הכלים שיצר המחוקק כדי להבטיח את ההגנה על ערכים אלה, על כן, ועקב עוצמתם של האינטרסים העומדים מנגד, מצווים מוסדות התכנון למלא את חובתם ולשמש כבלם אל מול הפרות החוק"

גם בע"פ (חיפה) 2134/07 בניסטי חיים נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה עכו, פורסם בנבו קבע כב' השופט שפירא כי:

"לאחרונה עמד על כך בית המשפט העליון בשורה של פסקי דין בענייני תכנון ובניה ורישוי עסקים, והתריע בפני התופעה, שתחת מעטה של הארכת ההליכים השיפוטיים, ניתנת בפועל לגיטימציה להנצחת הפעילות הבלתי חוקית. צוין בשורה של פסקי דין שיש למגר תופעה זו ולהקפיד באכיפת החוק באופן שבו לא ישמשו ההליכים המתמשכים ככלי להנצחת הפעילות הבלתי חוקית בשטח. בית המשפט העליון הבהיר כי תופעה של הנצחת בניה בלתי חוקית או שימוש חורג או הפעלת עסקים ללא רישוי לאורך זמן בדרך של הארכת מועדים לביצועם של צווים שיפוטיים, מערערת את קיומם של מוסדות התכנון והבניה ואת עצם שלטון החוק"

עוד ר' ע"פ 10778/05 עבאסי נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה בו קבע בית המשפט כי: