מ.י. ו.מ.לתכנון ובניה גליל מזרחי כפ נ' מטאנס ואח'

גזר דין לנאשמים 1 ו-4

הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום. המדובר בסגירת קומת עמודים בשטח כולל של 600 מטר. ההודאה והרשעה האמורה הינם מיום 1.12.08 והפרוטוקול של כבוד השופטת גופר מדבר בעד עצמו.

ריבוי הפרוטוקולים שהתנהלו בתיק זה מלמד על הארכת הדיון בתיק כל זאת מאז הגשת כתב האישום ב-12.07.

ביום 9.7.09 הופיעו הנאשמים וב"כ. בשלב זה טען הסניגור שהסגירה לא מגיעה ל-600 מ"ר. בהחלטתי מאותו מועד ציינתי את התנהלות הנאשמים עד לאותו מועד ואף חייבתי בהוצאות. הדיון נדחה ל-19.11.09 לטיעונים לעונש על מנת לאפשר לנאשמים לבוא בדברים עם המאשימה ולאושש את אותם הטענות, על אף ההודאה שנרשמה לגבי כל העובדות כולל השטח. על אף הזמן שעבר מ-9.7.09 עד 19.11.09 ב"כ הנאשם לא פנה למאשימה בנדון. נאלצתי להוציא צווי הבאה.

ביום 8.4.10 נתתי החלטה נוספת בתיק, ככל שהדיון שקבעתי ל-9.2.10 לא התקיים. היום כשנה לאחר שהסניגור ביקש שהות על מנת ללבן את שאלת שטח הסגירה שהנאשמים הודו בה זה מכבר, הוא מופיע וחוזר באופן כוללני וללא כל תיעוד, על אותה הטענה שבגינה התארכו ההליכים בתיק זה שנה נוספת, בשנה האחרונה. לא יתכן הדבר.

יתרה מכך ב"כ הנאשמים טוען שיש מהנדס המטפל בהוצאת היתר, אולם כל אשר בידו להציג זה מכתב מהנדס מ-7.7.09, קרי לפני שנה. אין בפני כל מסמך נוסף המעיד על כך שהוגשה בקשה כלשהיא לועדה. באם הוכנה בקשה על ידי מהנדס, הרי שברור שניתן היה להציג אותה זה מכבר לענין השטח שנסגר.

אמנם היקף השטח שנסגר מהווה לעיתים רבות חלק משיקולי בית משפט במסגרת הטלת ענישה אולם אין הדבר חובת המציאות ושיקולי הענישה כוללים פנים רבות.

שמעתי ושקלתי טיעוני ב"כ המאשימה והנאשמים.

אין צורך להכביר במילים לגבי חומרתה של עבירת הבנייה ללא היתר, שהינה אחת מהעבירות הנפוצות במדינה. בהקמת מבנה ללא היתר, הנאשמים נטלו את החוק לידיהם, תוך התעלמות מהוראות החוק. מבלי להתייחס למחלוקת באשר לשטח הבניה שכאמור שאינו במחלוקת, כל עוד הנאשמים הודו בעבודות המפורטות בכתב האישום וכל עוד לא הותר למי מהם לחזור בהם מהודאה זו, הרי שבכל מקרה מדובר בשטח בניה נרחב ולא מבוטל.

ב"כ הנאשמים טוען לנסיבות המיוחדות אשר לטענתו הובילו את הנאשמים להציב את העובדות בשטח, בטרם הוצאת היתר כדין.

ניתן בנקל לחוש אהדה טבעית כלפי אדם זה או אחר , הטוען למצוקת דיור שנוצרה בגין נסיבות מיוחדות כפי שנטענו, אולם הפגנת אהדה כאמור כלפי אותם הנאשמים פוגעת באופן ישיר ובאופן מצטבר בהליכי התכנון ותורמת ליצירת מצב של בכי לדורות . יתרה מכך, טענה זו מאבדת ממשקלה ככל שעובר הזמן וככל שעבודות הבניה התגלו ב-8.07 ומאז עברו כ-3 שנים הרי שאין בפני כל אינדיקציה שהנאשמים נקטו פעולות של ממש, לתיקון המעוות בדיעבד.

לאור כל האמור ואף מבלי למצות עמם את הדין, הנני גוזרת על כל אחד מנאשמים אלה, את העונשים כדלקמן-

1.תשלום קנס בשיעור 30,000 ש"ח או 6 חודשי מאסר תחתיו.

* הקנס ישולם על ידי כל אחד מהם ב-15 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים הראשון לא יאוחר מיום 20.7.10 והאחרים לא יאוחר מה-10 לכל חודש שלאחריו.

לא ישולם תשלום במועד יעמוד כל הקנס לתשלום מיידי .

באם הנאשמים הפקידו סכום בגין צו הבאה, יקוזז הסכום מהקנס.

2.אני מחייבת את הנאשמים לחתום על התחייבות כספית בסך 30,000 ש"ח, להימנע, תוך 3 שנים מהיום, מלעבור עבירה על סעיפים 204,205,210,237,240 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה 1965 .

יסרבו לחתום על ההתחייבות ייאסרו ל -20 ימים או עד שיחתמו, לפי המוקדם.

הואיל והמזכירות הינה בשביתה היום על הנאשמים להתייצב במזכירות בית משפט בתוך 30 יום מהיום על מנת להסדיר את חתימתם על כתבי ההתחייבות.

3.כן בהתחשב בכל אשר נטען הנני מחייבת את הנאשמים ביחד ולחוד לשלם כפל אגרה חלקי בסך כולל של 17,000 ₪. סכום זה ישולם תוך 60 יום מהיום.