מ.י. המחלקה לחקירות שוטרים נ' עזרא ואח'

החלטה

התביעה ביקשה להגיש את הודעת נאשם 2 במשטרה. ב"כ נאשם 2 התנגד להגשת ההודעה בטענה שהנאשם לא הוזהר על כך שזכותו לשתוק ושמה שיאמר ישמש כראיה במשפט וגם לא נאמר לו שזכותו להיוועץ עם עורך דין.

מנגד, ב"כ המאשימה ציינה, שנאשם 2 הינו שוטר שכתב בזמנו מזכר שאף הוא ראיה בפני עצמה ואח"כ נחקר ללא אזהרה למעשה על בסיס אותו מזכר.

ב"כ המאשימה הודתה שהיתה טעות בכך שהנאשם לא הוזהר כאמור לעיל.

ביקשתי לעיין בהודעה ובהסכמה, זו נמסרה לי לעיון לצורך מתן החלטה זו. המזכר שכתב אותו שוטר לא הוגש לי מאחר ולא היתה הסכמה של ההגנה לעיון במזכר זה.

ההגנה הסתמכה על פסה"ד בפרשת יששכרוב ע"פ 5121/98 טור' (מיל) רפאל יששכרוב נ' התצ"ר ואח' תק-על 2006(2), 1093 ,עמ' 1094. וטען שנשללו מהנאשם זכות ההיוועצות, זכות היידוע וזכות השתיקה ובשל פגמים אלה לא ניתן לקבל את ההודעה שמסר הנאשם 2 במשטרה. לעניין זה יש לבחון את שנאמר בביהמ"ש העליון בפרשת יישכרוב, וליישם דברים אלו על המקרה שלפנינו. ההלכות שנקבעו בדעת הרוב בפרשת יששכרוב היו כדלהלן:

ע"פ 5121/98 טור' (מיל) רפאל יששכרוב נ' התצ"ר ואח' תק-על 2006(2), 1093 ,עמ' 1094.

אי מתן הודעה כדין בדבר זכות השתיקה או זכות ההיוועצות בעורך-דין, אין בה כשלעצמה כדי לפסול קבילותה של הודאה לפי סעיף 12 לפקודת הראיות.

יש לבחון בכל מקרה לגופו את השפעת הפגיעה בזכויות האמורות על חופשיות רצונו של הנחקר וכן על משקל ההודאה לפסקי-דין בהם נקבע כי פגיעה שלא כדין בזכות ההיוועצות בעורך-דין אינה מובילה בהכרח לפסילת קבילותה של הודאה שנמסרה בחקירה, ויש לבחון בכל מקרה לגופו את השפעת הפגיעה בזכות האמורה על חופשיות רצונו של הנחקר ועל משקל ההודאה שמסר, ראו למשל: ע"פ 277/78 מדינת ישראל נ' טוביהו, פ"ד לג(1) 297, 301-300 [1979] ; ע"פ 611/80 מטוסיאן נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(4) 85, 107-108 [ [ 1981. .

לפסקי-דין בהם נקבע כי פגיעה שלא כדין בזכות ההיוועצות בעורך-דין אינה מובילה בהכרח לפסילת קבילותה של הודאה שנמסרה בחקירה, ויש לבחון בכל מקרה לגופו את השפעת הפגיעה בזכות האמורה על חופשיות רצונו של הנחקר ועל משקל ההודאה שמסר, ראו למשל: ע"פ 277/78 מדינת ישראל נ' טוביהו, פ"ד לג(1) 297, 301-300 [1979] ; ע"פ 611/80 מטוסיאן נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(4) 85, 107-108 [ [ 1981.

בהתאם ללשונה ולתכליתה של הוראת סעיף 12 הנ"ל, יש לפסול מכוחה הודאה רק כאשר הפגיעה שלא כדין בזכות השתיקה או בזכות ההיוועצות בעורך-דין יצרה פגיעה משמעותית וחמורה באוטונומית הרצון ובחופש הבחירה של הנאשם במסירת הודאתו. קיומה של פגיעה כאמור תיבחן על-פי נסיבותיו של כל מקרה לגופו.

ראיה שהושגה שלא כדין תיפסל רק אם נוכח בית-המשפט לדעת כי קבלתה במשפט תוביל לפגיעה משמעותית, שלא לתכלית ראויה ובמידה שעולה על הנדרש בזכות להליך פלילי הוגן. יישומה של נוסחת האיזון האמורה ייעשה על-פי שיקול-דעתו של בית-המשפט, בהתחשב בנסיבותיו הייחודיות של המקרה הבא בפניו.

אמות-המידה המנחות להפעלת שיקול-הדעת השיפוטי האמור הן:

אופייה וחומרתה של אי החוקיות שהיתה כרוכה בהשגת הראיה.

האם רשויות אכיפת החוק עשו שימוש באמצעי החקירה הבלתי כשרים במכוון ובזדון או שמא בתום-לב.

על בית-המשפט לבחון האם במקרה הבא בפניו מתקיימות "נסיבות מקלות" שבכוחן להפחית מחומרתה של אי החוקיות שהיתה כרוכה בהשגת הראיה. ואחת הדוגמאות המובאות בפסה"ד היא כאשר אי החוקיות נבעה מצורך דחוף להגן על בטחון הציבור .

האם הראיה היתה מתגלית או מושגת על-ידי רשויות אכיפת החוק, גם לולא השימוש באמצעי החקירה הבלתי כשרים. כאשר התשובה לשאלה זו חיובית, עשוי הדבר להפחית מעוצמת הפגיעה בזכותו של הנאשם להליך הוגן אם תתקבל הראיה במשפט.

מידת ההשפעה של אמצעי החקירה הפסול על הראיה שהושגה .

הנזק מול התועלת החברתיים הכרוכים בפסילת הראיה.

אם ניישם את כל האמור לעיל על המקרה שלפנינו, הרי שאין מניעה מלקבל את ההודעה ואלו טעמיי: