מ.י. היועץ המשפטי לאגף מס הכנסה נ' כספות ענבל בע"מ ואח'

גזר דין

1.הנאשמים הורשעו, בתום פרשת הוכחות ב-10 עבירות של אי העברת ניכויי מס, על פי סעיף 219 לפקודת מס הכנסה ובאי הגשת דוחות במועד על הכנסותיה של הנאשמת מס' 1, בשנות המס 2000 ו-2001:

1.1הנאשמת מס' 1 היא חברה פרטית העוסקת, בין היתר בייצור כספות בישראל.

1.2הנאשם מס' 2 שימש כמנהל פעיל בנאשמת מס' 1, בכל התקופות הרלוונטיות לכתב האישום.

1.3הנאשמים היו חייבים בניכוי מס במקור מעובדיה של הנאשמת ומקבלני המשנה שלה, בהתאם להוראות פקודת מס ההכנסה והתקנות וכן היו חייבים להגיש לפקיד השומה דוחות על הכנסות הנאשמת מס' 1 בצירוף מאזנים ודוחות רווח והפסד.

1.3.1הנאשם מס' 2 היה חייב להגיש דוחות על הכנסותיו על התקופות הרלוונטיות בכתב האישום.

1.4הנאשמים אמנם ניכו ממשכורות ששילמו לעובדיה של הנאשמת מס' 1 מס הכנסה וכן מתשלומים ששולמו לקבלני המשנה של הנאשמת מס' 1, אולם ללא הצדק סביר, לא העבירו את הסכומים שניכו לפקיד השומה.

1.4.1הנאשם מס' 2, בהיותו מנהל פעיל בנאשמת מס' 1, בתקופות הרלוונטיות לכתב האישום, ידע ולא נקט בכל האמצעים הסבירים למניעת העבירות.

1.5סכום הקרן של המיסים שנוכו מן העובדים והקבלנים עומד על 117,845 ₪ והיתרה הריאלית עומדת היום על סך של 271,847 ₪.

1.6חוב ניכויים זה לא הוסר עד עצם היום הזה- ואילו דוחות החברה הוגשו במהלך שנת 2004. כך גם הדוחות האישיים של הנאשם.

2.המדינה מפנה לקביעות בתי המשפט לגבי חומרת העבירות ומבקשת לשים את הדגש על האינטרס הציבורי ועל הרתעת הרבים.

2.1בין היתר ציין התובע, כי ענישה מחמירה בתיקים כלכליים ובעבירות מס נובעת מן הצורך להילחם בעבריינות המס, שכן מחד קיימת קלות בלתי נסבלת המאפשרת את ביצוע העבירות ומאידך יש קושי רב בגילוין.

2.2עוד ציין התובע, כי נוצרה נורמה שגניבה מן הקופה הציבורית איננה נתפסת כגניבה ואנשים דוגמת הנאשם מס' 2, שלא היו מעלים בדעתם להיכנס לחנות ולגנוב ממנה, אינם רואים בחומרה הראויה את עבירות המס- ובעצם מדובר בגניבה מן הקופה הציבורית.

2.3אשר לאי הגשת דוחות, הזכיר התובע את העובדה שדוחות הם הבסיס לקיומה של מערכת מיסוי תקינה.

3.המדינה מדגישה כי מדובר בביצוע עבירות המתפרשות על מס' שנות מס והדבר מקנה משנה חומרה למעסיק ומלמד על זלזול נאשמים והחבות כלפי רשויות המס.

4.אשר לטענה לגבי מצב כלכלי קשה- הפנה התובע לפסיקה הדוחה נסיבות אלה כנסיבות המצדיקות או אף אמורות להקל בענישה וקובעת כי אין לנישום זכות לבסס את המשך פעילותו העסקית על כספים שלא שייכים לו- ובמקרה זה, כספיי הניכויים.

5.על כן עותרת המדינה להשית על החברה הנאשמת קנס כספי ועל הנאשם מס' 2- מאסר בפועל מעל 6 חודשים, קנס כספי גבוה ומרתיע, מאסר על תנאי וחתימה על התחייבות.

6.הסניגור ציין כי העבירות בוצעו תוך כישלון עסקי של החברה ושמדובר בעסק שהיה מפעל חייו של הנאשם מס' 2- וקרס.

7.עוד טען הסניגור כי העבירות בוצעו לאורך תקופה לא ארוכה, בין שנות המס 2000 ו-2001, כאשר הנאשם מס' 2 מתוך טעות בשיקול דעת, שעלתה לו ביוקר ולא רק בתיק זה, בחר לנסות ולהציל את מפעל חייו במקום לשלם את תשלומי הניכויים ולהגיש את הדוחות במועד.

8.הסניגור הפנה לסיבות רבות לאותו כישלון עסקי- וחלקן הוא מוסר תשלומים ירוד של לקוחות החברה, לרבות מוסדות גדולים שעבדו עם הנאשמת מס' 1 ולפתע החל לעכב את התשלומים שהגיעו לה; תחרות קשה של חברות מחו"ל שבעקבותיה הפסידה הנאשמת מס' 1 לקוחות ומכרזים ועוד.