מ"י 54028-12-15 מדינת ישראל נ' היב

מונחת לפני בקשת המבקש לחיוב המשיבה בתשלום פיצויים למבקש בגין מעצר שווא, על פי סעיף 38 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו -1996 (להלן: "חוק המעצרים").

טענות המבקש:

טוען המבקש בבקשתו הנ"ל, כי ביום 25.12.15 בשעות בצהריים הוא נעצר על ידי שוטרי משטרת מגדל העמק, בגין חשד למעורבות בירי לעבר עסק וביצוע עבירה של סחיטה באיומים כלפי בעל העסק. בעקבות מעצרו הוגשה נגדו על ידי משטרה ישראל, במוצאי שבת 26.12.15, לבית המשפט, בקשה להארכת המעצר ב- 5 בימים. לאחר דיון שנערך בבקשה – חלקו היה דיון לא פורמלי, שלא לפרוטוקול, הורה בית המשפט על שחרורו של המבקש ללא תנאי לאחר שנקבע על ידו, בזו הלשון: "לאחר שעיינתי בתיק החקירה כולו לא מצאתי יסוד ראייתי לכאורי לחשד סביר שהחשוד כאן עבר את העבירות המיוחסות לו. משעה ששלב ראשוני זה אינו מתקיים אני מוצאת לדחות את הבקשה ולכן אני מורה על שחרורו החשוד" (כך במקור, א.א.א.).

בהקשר למעצרו האמור טוען המבקש כי במשך מעל ליממה הוא שהה בתא המעצר בתחנת המשטרה בתנאים קשים ביותר. בעבור המבקשת מדובר היה במעצר ראשון בחייו שגרם למבקש לחוות, על לא עוול בכפו, חוויה קשה מאוד של מעצר. בנסיבות אלה, ומשנקבע כי לא היתה כל הצדקה להארכת מעצרו של המשיב, ומשלא נמצא יסוד ראייתי לכאורה לחשד סביר לביצוע העבירות על ידי המבקש, זכאי המבקש לפסיקת פיצוי בגין מעצר השווא. בעניין סכום הפיצוי המבקש הפנה בבקשתו למספר החלטות, כולן מן התחום האזרחי, שבמסגרתן הכירו בתי המשפט בזכותו של אדם הנעצר על לא עוול בכפו, כתוצאה מהפעלת שיקול דעת רשלני מצד המשיבה, לפיצויים בגין מעצר השווא בו היה נתון.

טענות המשיבה:

המשיבה בתגובה שהוגשה מטעמה לבקשה התנגדה לפסיקת פיצויים למבקש ועתרה לדחיית בקשת המבקש במלואה.

לעניין האמור נטען על ידי המשיבה ביום 25.12.15 בוצע ירי לעבר העסק של מתלונן העונה על השם עדנאן הייב (להלן: "המתלונן"). בתלונה שהמתלונן הגיש במשטרה הוא טען כי הוא חושד במבקש ואחר כי הם סוחטים ממנו כסף, מאיימים עליו כי יפגעו בו ובעסק שלו וכי השניים שרפו 2 כלי רכב של בניו. בהודעה שמסר המתלונן במשטרה ביום 25.12.16, שעה 12:29, הוסיף המתלונן וטען כי המבקש ביחד עם אדם נוסף הגיעו לעסקו ואיימו עליו באומרם: "אני יזיין אותך ומה שקרה לך בלילה זו לא מספיק לי ונסעו מהמקום". באותה הודעה מסר אף המתלונן כי בנו תומר בא וסיפר לו כי המבקש נכנס בו עם הרכב שלו בטנדר וברח מהמקום.

בנו של המתלונן, תומר, מסר אף הוא הודעה במשטרה ובמסגרתה הוא ציין כי המבקש פגע ברכבו בכוונה תוך שהוא מאיים עליו כי ישרוף למתלונן ובנו את רכב הטנדר בו נוהג תומר.

בחקירתו הראשונית של המבקש, מיום 25.12.16, מאשר המתלונן כי קיים סכסוך בינו לבין המתלונן וכי באותו יום היה בינו לבין בנו של המבקש, תומר, דין ודברים. בנוסף, אישר המבקש כי הגיע לעסקו של המתלונן וכי התנהל בינו לבין המתלונן דין ודברים.