מ"י 35730-05-15

לפני בקשת החשוד לפיצוי בגין מעצר שווא, לפי סעיף 38(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

החשוד נעצר ביום 18.5.15 וביום 19.5.15 הגישה המבקשת בקשה לשחרורו בתנאים, אשר בעקבותיה התקיים דיון בבית המשפט והחשוד שחורר בתנאים.

לטענת החשוד לא היה מקום למעצרו מלכתחילה, ובוודאי שלא היה מקום להחזיקו במעצר במהלך הלילה לאחר שחקירתו הסתיימה, ועל כן, לכל הפחות, היה על הקצין הממונה להורות על שחרורו מיד לאחר סיום חקירתו ביום 18.5.15.

לטענת החשוד הוא ביקש להשתחרר כבר ביום 18.5.15 ואף הציג ערבויות מתאימות, אך הקצין הממונה סירב להורות על שחרורו במועד זה.

החשוד מציין כי בהחלטת השחרור קבע בית המשפט את הדברים הבאים:

"כלל לא ברור מדוע הובא החשוד לדיון בבית המשפט ולא שוחרר באותם תנאים בתחנה. מה עוד שאחיו של החשוד מספר כי הגיע לתחנה והסכים לעמוד בתנאים לשחרורו של אחיו.

עולה החשש כי הסיבה לכך שהחשוד לא שוחרר בתחנה אלא הובא לבית המשפט היא שהמשטרה ביקשה שיבלה לילה חסר טעם במעצר. כמובן אין מקום להבאתו לבית המשפט של מי שמתכוונים ממילא לשחררו בתנאים שקצין משטרה יכול לקבוע שחרורו".

עוד טוען החשוד כי הודעה על מעצרו לא נמסרה לסניגוריה הציבורית.

לאור האמור, ביקש החשוד לפסוק לו פיצויים בסך של 10,000 ₪.

המבקשת הגיבה לבקשה וביקשה לדחותה.

לטענת המבקשת, תנאי מקדים לפסיקת פיצויים לפי סעיף 38(א) לחוק הוא כי הוחלט שלא יוגש כתב אישום בתיק.

עוד טוענת המבקשת, כי מעצרו של החשוד היה מוצדק לאור המסוכנות שנשקפה ממנו, לאור החשש לשיבוש הליכי חקירה, ולאור החשש להימלטות מאימת הדין.

בעקבות טענתה של המבקשת, לפיה לא ניתן לדון בבקשה כל עוד לא הוחלט שלא יוגש כתב אישום בתיק, הוריתי לחשוד למסור את התייחסותו.