מ"י 14369-08-14 מדינת ישראל נ' בן סימון

בפני בקשה להאריך מעצרו של המשיב ב – 3 ימים מכח הוראת סעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו – 1996.

הבקשה מייחסת למשיב עבירות שכותרתן איומים, תקיפה סתם והיזק לרכוש במזיד, עבירות לכאורה חמורות, אלא ש" צלילה" לעומקו של תיק החקירה ובחינת התשתית העובדתית העומדת מאחורי כותרות אלה מלמדת כי לא כך הם פני הדברים וכי המעשים בטיבם ובפרט בהינתן הדעת לטיבו של העושה, אינם מלמדים על מסוכנות במידה המחייבת ממש מענה לה באמצעות מעצר ולאמור משנה תוקף עת עסקינן ביליד 86' שאין לחובתו רישום פלילי.

כאן המקום לציין כי עסקינן בחשוד אשר כפי הנראה לוקה בפיגור שכלי, ויש לפיכך אף לקרוא את המיוחס לו על רקע מציאות זו ולהימנע מלהסיק מסקנות גורפות באשר לקיומה של כוונה הנעוצה במסוכנות ממשית.

יצויין כי על פי החשד התעורר ויכוח בין המשיב לאביו וזה התגלגל כדי איומים אף על השכן ולזריקת לימונים שהיו במקום לכיון האב.

ב"כ המשיב מלינה בראש ובראשונה על חקירתו של המשיב שלא על ידי חוקר מיוחד כמתחייב על פי דין וב"כ מבקשת בהגינותו כי יש מקום לכך וכי זוהי אחת מפעולות החקירה הנדרשות.

בענין זה אציין כי עיון בתיק החקירה מלמד שחקירת האב קדמה לחקירת המשיב וכבר בזו מצויין דבר מצבו האמור של המשיב ומכאן כי יש ממש בנטען בענין זה. עם זאת אף אם בית המשפט יתעלם מדברי המשיב בחקירתו עדיין ניתן ל ומר כי המבקשת פעלה ולא מעט וקיבצה הודעות שיש בהם לקיים את החשד הסביר הנדרש לשלב זה.

עוד אציין כי אינני סבורה שסוגיית ההיזק לרכוש ראוי שתבוא בבסיס בקשה זו ובפרט בשים לב לטיבו של ההיזק הנראה לכאורה מהמבואר.

למבקשת 4 פעולות חקירה שיש עוד לבצע ולטעמי אלו ניתנות לביצוע כבר ביומיים הקרובים. יתרה מכך, סבורה אני כי עסקינן במקרה מובהק בו על בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו לאשר חלופת מעצר שפגיעתה בחרותו של המשיב מועטה יותר ממעצר כמבוקש.

לא ניתן שלא להתייחס לכל האירועים על רקע מצבו האמור של המשיב ולנתח את הדברים בהתאמה לרבות בכל הנוגע לעוצמת המסוכנות.

נראה כי די יהיה בשלב זה בחלופה שתרחיק את המשיב מאביו ותמנע שיח איתו .

אינני מתרשמת באשר לעוצמתה של העילה בדבר החשש לשיבוש הליכי החקירה.