מ' ואח' נ' תמם יוסף עבודות צנרת בע"מ ואח'

לפני תביעה כספית בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע במהלך עבודתו.

התובענה הוגשה בעילות חלופיות. האחת - בעילה נזיקית כנגד המעבידה ונתבעות נוספות החבות עמה. השנייה - לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (ולהלן: חוק הפיצויים). הדיון בתובענה פוצל, כך שבשלב זה השאלה שעל המדוכה הינה שאלת החבות בלבד. בעניין זה, ליבת המחלוקת הינה האם התאונה שבמוקד התביעה הינה תאונת דרכים לפי חוק הפיצויים, או אירוע נזיקי, לפיו המעבידה והנתבעים 2 – 4 עמה, גרמו ברשלנות להתרחשות התאונה. ככל שיקבע כי מדובר באירוע נזיקי, יש לבחון על מי מהנתבעים מוטלת האחריות ובאיזה שיעור.

בעלי הדין

התובע, יליד 1992, הועסק על ידי הנתבעת 1, שהינה קבלן מבצע לעבודות מים וביוב, ובמועד הרלוונטי עסקה בניקוי קו ניקוז מים בגבול רמת גן בני ברק (ולהלן: אתר העבודה). הנתבעת הינה גם הבעלים של מחפרון מסוג JCB  (ולהלן: המחפרון).

הנתבעת 2 הינה חברה בע"מ והינה הבעלים של משאית (ולהלן: המשאית), אשר שינעה למקום האירוע מתקן המשמש כביובית (ולהלן: הביובית), שהינה בבעלות משותפת שלה ושל המעבידה.

הנתבע 3 היה במועד הרלוונטי נהג המשאית ומפעיל הביובית (ולהלן: שררה).

הנתבע 4, שהינו הבעלים של המעבידה, היה במועד הרלוונטי גם נהג המחפרון (ולהלן: תמם).

הנתבעת 5 הינה חברת ביטוח, ובמועד הרלוונטי ביטחה את השימוש במחפרון  בהתאם לחוק הפיצויים (ולהלן: כלל).

הנתבעת 6 הינה חברת ביטוח, ובמועד הרלוונטי ביטחה את השימוש במשאית לפי חוק הפיצויים (ולהלן: הראל).

הנתבעת 7 הינה חברת ביטוח, אשר במועד הרלוונטי הייתה המבטחת של המעבידה בפוליסת ביטוח חבות מעבידים (ולהלן: איילון,  וביחד עם המעבידה: המעבידה).  

אירוע התאונה וטענות התובע

המעבידה הינה, כאמור, חברה קבלנית לעבודות מים וביוב. ביום 16.9.2010, עת עבד התובע בשירותה של המעבידה באתר העבודה, עשתה המעבידה שימוש בביובית שהובאה למקום על גבי המשאית, והתובע נתבקש לסייע לביובית. העבודה מתבצעת באמצעות הכנסת צינור הביובית לקו הניקוז ושחרור מים בלחץ חזק. 

במהלך העבודה הכניס מפעיל הביובית את צינור הביובית לקו הניקוז וביצע את הפעולה, אך לא הצליח לשחרר את הצינור שנתקע בקו הניקוז. בכדי לשחרר את הצינור מקו הניקוז, הורה תמם, אשר נכח במקום, לתובע, לקשור חגורה לצינור הביובית ואת צדה האחר של החגורה לקשור לכף האחורית של המחפרון.  תמם הפעיל את כף המחפרון ומשך באמצעותה את הצינור, החגורה נמתחה ונקרעה, וצינור הביובית שהיה מתוח אף הוא, קפץ בחוזקה רבה ופגע בראשו של התובע (להלן: התאונה).

אין מחלוקת בין הצדדים אודות אופן התרחשות התאונה ואודות תוצאותיה.

בתביעתו טען התובע כי אין ביכולתו לדעת מה הסיבות שגרמו לתאונה, כי זו נגרמה על ידי נכס של הנתבעים 1-4, ולהם או למי מטעמם הייתה שליטה מלאה עליו. בנסיבות העניין, יש להחיל על התביעה את הכלל "הדבר מדבר בעדו", ועל הנתבעים הראיה שלא הייתה התרשלות מצידם  שיחויבו בגינה.

עוד טען, כי האופן שבו תוחזק מקום התאונה היווה מפגע בטיחותי חמור שגילם בתוכו סכנה מוחשית, שבעטיה הפך המקום ל"דבר מסוכן", כלשון סע' 38 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש).

לחילופין, התובע טען כי התאונה נגרמה עקב רשלנות בלעדית ו/או מכרעת של הנתבעים 1-4 ו/או חוסר זהירותם ו/או אדישותם ו/או הפרת חובות שבחוק על ידם, ולפיכך עליהם החובה לפצות את התובע על נזקיו.

לחילופי חילופין טען, כי התאונה מהווה תאונת דרכים כהגדרתו של מונח זה בחוק הפיצויים.