מ. הולצמן עמילות מכס (98) בע"מ נ' שמואלי

פסק דין

בפני תביעה לביצוע שיק בסך 40,000 ₪ ואשר התבררה בסדר דין מהיר.

בין התובעת לבין חברה בבעלות הנתבע נכרת הסכם לפיו יועברו לתובעת לקוחות החברה בתחום של מתן שירותי עמילות מכס וכנגד תשלום עמלה. ההסכם קוים במשך מספר חודשים ובוטל על ידי התובעת.

במוקד ההתנגדות לביצוע השיק עומדת טענת הנתבע שלפיה ניתן השיק להבטחת התחייבויותיה של החברה שבבעלותו, ברם דווקא התובעת פעלה בחוסר תום, הפרה התחייבויותיה לחברה, גזלה את לקוחותיה והסבה לה נזקים המביאים לכך שדווקא התובעת חייבת כספים לחברה ולא להיפך.

תמצית העובדות

התובעת הינה חברה העוסקת במתן שירותי עמילות מכס. הנתבע עסק אף הוא במתן שירותי עמילות מכס, במסגרת חברה פרטית שבבעלותו, חברת אפרים שמואלי (1992) בע"מ (להלן: "חברת שמואלי").

במהלך 2009 נקלעו עסקי הנתבע במסגרת חברת שמואלי לקשיים וזו צברה חובות ללקוחותיה ולרשויות. הנתבע בקש דרך להיחלץ מקשייו ופנה לתובעת בהצעה לפעול בשיתוף פעולה כך שלקוחות חברת שמואלי יועברו לתובעת, והנתבע עצמו יוסיף ליתן שירותי עמילות מכס ללקוחות חברת שמואלי, ברם שירותיו יינתנו במסגרת התובעת.

התובעת, אשר אותה עת בקשה בעצמה לפתוח משרד משלה בנמל התעופה בן-גוריון הסכימה להצעה זו. בין התובעת לנתבע החל מו"מ באשר לתנאי ההתקשרות ברם העברת הלקוחות החלה בפועל עוד בטרם נחתם חוזה בכתב המסדיר את ההתקשרות.

כבר בתחילת שיתוף הפעולה בין הצדדים, נתון היה הנתבע בקשיים כלכליים ולפיכך בקש הנתבע מהתובעת להעביר לחברת שמואלי מקדמות על חשבון העמלות העתידיות. התובעת נעתרה לבקשה זו וביום 10.2.09 העבירה לחברת שמואלי סך של 40,000 ₪. להבטחת השבתו של סכום זה, משך הנתבע ומסר לתובעת ביום 15.2.09 שיק בסך 40,000 ₪ (להלן: "השיק"). בסמוך לאחר מכן, ביום 22.2.09, העבירה התובעת לחברת שמואלי סך נוסף של 30,000 ₪ וכנגד זאת משך הנתבע ומסר לתובעת שיק נוסף בסך של 100,000 ₪ להבטחת התחייבויות שמואלי.

מספר חודשים לאחר שהחל שיתוף הפעולה בין הצדדים, טענה התובעת כי הנתבע פעל בחוסר תום לב וגבה לידיו כספים מלקוח שהועבר על ידו לתובעת. התובעת הודיעה לפיכך כי היא מפסיקה את שיתוף הפעולה עם הנתבע ודרשה ממנו שיפרע את חובות חברת שמואלי לתובעת, אשר לפי רישומי התובעת הצטברו ביום 1.9.09 לסך של כ- 75,000 ₪ וביום 1.1.10 לסך של 104,818.70 ₪. הצדדים לא הגיעו להסכמה והתובעת הגישה את השיק לביצוע.

תמצית טענות הצדדים, ההליך והראיות

הנתבע איננו מכחיש את חתימתו על השיק ומסירתו לתובעת להבטחת חובות חברת שמואלי, אך טוען שאין כלל חובות שכאלו ולכן אין בסיס לניסיון להגשת השיק לביצוע.

לגרסת הנתבע, סוכם בין התובעת לבין חברת שמואלי כי לקוחות חברת שמואלי יועברו לתובעת וכנגד זאת תשלם התובעת לחברת שמואלי מחצית מהעמלות שתקבל מלקוחות אלו. מספר חודשים לאחר שהחל יישום ההסכם ולאחר שלקוחות חברת שמואלי הועברו לתובעת, הודיעה התובעת חד צדדית על ביטול ההסכם. אז, טוען הנתבע, הסתבר לו שמלכתחילה הערימה עליו התובעת ומטרתה היחידה בהתקשרות עם חברת שמואלי הייתה "גניבת" לקוחותיה של חברת שמואלי.

עם סיום ההסכם, טוען הנתבע שיש לערוך התחשבנות כוללת בין הצדדים ובכלל זאת לקחת בחשבון שהתובעת ממשיכה לקבל הכנסות מלקוחות חברת שמואלי. קיום התחשבנות מלאה אשר מביאה בחשבון את זכותה של חברת שמואלי לעמלות מלקוחות אלו, מביא לכך שלחברת שמואלי אין כל חוב לתובעת, וממילא שאין בסיס לתבוע את פירעון השיק.

התובעת דוחה את טענות הנתבע וטוענת שהפסקת ההתקשרות עם חברת שמואלי נעשתה על ידה כדין, לאחר שהתברר שהנתבע הונה את התובעת וגבה לכיסו כספים מלקוחות שהועברו לתובעת, וכי ההתחשבנות בתום ההתקשרות מראה שלחברת שמואלי חוב של למעלה מ- 104,000 ₪ נכון ליום 1.1.10. התובעת כופרת בזכותה של חברת שמואלי לעמלות כלשהן מהתקופה שלאחר סיום ההתקשרות עימה וטוענת שנוכח החוב שנותר לחברת שמואלי כאמור, עומדת לה הזכות לתבוע את פירעון השיק מהנתבע.

בהחלטה מיום 23.3.11 ניתנה לנתבע רשות להתגונן והתביעה התבררה בסדר דין מהיר. הנתבע תמך את גרסתו בתצהירו והתובעת תמכה את גרסתה בתצהיר מנהלה, מר אשר הולצמן (להלן: "הולצמן"). עדים אלו נחקרו בדיון שהתקיים ביום 4.6.13.

במהלך ההתדיינות הבהיר הנתבע כי הטענה היחידה שיש לו ביחס לחובת התובעת לתשלום עמלות לחברת שמואלי בגין הלקוחות שהועברו אליה מתייחסת למר טארק זיאד (עמ' 16; ש' 32 בפרוט'). מר טארק זיאד (להלן: "טארק") זומן למתן עדות והעיד בדיון שהתקיים ביום 18.6.13. בתום עדותו של טארק סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל-פה.

דיון

אין למעשה מחלוקת בין הצדדים על כך שהשיק נמסר לתובעת כבטחון, להבטחת התחייבות חברת שמואלי לפרוע את חובותיה לתובעת, כך שיש לבחון אם התקיים התנאי אשר בגינו נמסר השיק.

הנטל להוכיח שהתנאי שהוסכם במסירת השיק לא התקיים – מוטל על הנתבע. שיק לבטחון הינו שטר לכל דבר והתובעת, כאוחזת בשיק, נהנית מהחזקות הקבועות בפקודת השטרות [נוסח חדש]. הנטל להוכיח את העובדות שבגינן אין לאוחז שטר הבטחון הזכות להציגו לפירעון מוטל על הנתבע, והוא אשר נחשב ל"מוציא מחברו" במצב זה (ע"א 358/80 קדש נפתלי, מושב עובדים להתיישבות חקלאית נ' מושב שאר ישוב פ"ד לז(3) 830, 834).