מדינת ישראל פרקליטות מחוז ת"א - פלילי נ' ר.א

החלטה

כללי

1.חבר המותב, כב' השופט שמואל ברוך ז"ל, נפטר בטרם עת, לאחר שהושלם שלב ההוכחות בתיק והוגשו סיכומי הצדדים, ובטרם מתן הכרעת הדין.

במקום כב' השופט ברוך ז"ל, הצטרף להרכב כב' השופט גלעד נויטל, יבדל"א. ביום 12.09.2010 התקיימה ישיבת תזכורת, בנוכחות באי כח הצדדים והנאשם, על-מנת לבחון את עמדתם באשר לאופן הטיפול בתיק, בשים לב להחלפת אחד מחברי המותב, בשלב המתקדם אליו הגיע הליך זה.

ב"כ המאשימה, עו"ד סנאית פישר, הביעה את דעתה כי תיעוד הפרוטוקול באמצעות הקלטה, יאפשר לבית המשפט להמשיך מהנקודה בה הופסק הדיון, ואילו ב"כ הנאשם, עו"ד זאב משה בן דורי, ביקש שלא להציג את עמדתו בישיבה זו, אלא במועד מאוחר יותר ובפני המותב כולו.

הבקשה לשמיעה חוזרת של עדים

2.ביום 19.10.2010 התקיימה ישיבה נוספת בסוגיה זו, במעמד חברי המותב כולם, לרבות כב' השופט נויטל, ובמהלכה ביקש ב"כ הנאשם להחזיר לעדות חוזרת מס' מצומצם של עדים, אשר עדותם רלוונטית לעבירות המין בלבד. לגישתו של הסנגור, מדובר בבקשה "מצומצמת, ריאלית והגיונית", שכן אינו עותר לשמיעת העדויות כולן, בקשתו יוחדה לעבירות המין בלבד, שהן מבחינתו של הנאשם החמורות שבכתב האישום.

הסנגור הוסיף וטען כי ההכרעה בעבירות אלה, מחייבת התייחסות לשאלות כבדות משקל של מהימנות, ויש לאפשר לחבר המותב החדש להתרשם, באורח בלתי אמצעי, מהעדים הרלוונטיים לאישומים אלה.

עדי התביעה, אותם התבקשנו להחזיר אל דוכן העדים למתן עדות חוזרת, הם: הגב' מיכל גלילי (אישום ראשון), הגב' תמר בוזנך (אישום שני), הגב' אילנית כרמי (אישום שלישי) וכן העד צבי איצקוביץ'.

כמו כן, ביקש הסנגור לאפשר לנאשם ולרעייתו להעיד פעם נוספת, ככל שהדבר נוגע לעבירות המין בלבד, על-מנת לשפוך אור על סוגיה זו, כדבריו.

מנגד, חזרה ב"כ המאשימה וטענה כי אין מקום לפתוח מחדש את פרשת העדויות בתיק, ולהחזיר מי מבין עדי התביעה או ההגנה, אל דוכן העדים. עו"ד פישר ציינה כי הסנגור לא הציג כל נימוק בגינו לא יוכל בית המשפט, בהרכבו החדש, לקבוע ממצאי מהימנות על יסוד כלל הראיות שבתיק. לגישתה של עו"ד פישר, כוונתו האמיתית של הסנגור הינה לערוך "מקצה שיפורים", לגבי עדי התביעה שזימונם התבקש על-ידו, שאינם כל העדים שהעידו בפרשות המין. עוד נטען, כי יש ליתן משקל גם לחלוף הזמן מאז ביצע הנאשם, לכאורה, את העבירות המיוחסות לו, ומעבר לכך על בית המשפט לשוות לנגד עיניו את הקושי הרב של עדות התביעה לחזור ולהעיד בפרשה זו, ככל שהדבר נוגע לעבירות המין שבוצעו בהן, לכאורה.

לאור האמור, התבקשנו לדחות את בקשתו של הסנגור.

דיון והכרעה

3.הבסיס הנורמטיבי לדיוננו מעוגן בסעיף 233 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982, הקובע לאמור:

"כל עוד לא הוחל בגביית ראיות, רשאי שופט אחר להמשיך במשפט מן השלב שאליו הגיע קודמו; הוחל בגביית ראיות ונבצר משופט מסיבה כלשהי לסיים את המשפט, רשאי שופט אחר להמשיך במשפט מן השלב שאליו הגיע קודמו, ורשאי הוא...לנהוג בראיות שגבה קודמו כאילו גבה אותן בעצמו או לחזור ולגבותן, כולן או מקצתן".

הוראה דומה מופיעה בתקנה 177 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, שזה לשונה:

"נמנע משופט, מכל סיבה שהיא, לסיים את הדיון, רשאי שופט אחר לנהוג בעדות שנרשמה לפי תקנות אלה כאילו הוא עצמו שמע או רשם את העדות, ורשאי הוא להמשיך מן השלב שבו הפסיק קודמו"

הנה כי כן, המחוקק הקנה למותב החדש שיקול דעת רחב להחליט אם "להמשיך במשפט מן השלב שהגיע קודמו", או לחזור ולשמוע עדויות, אשר נשמעו בפני המותב הקודם. בעניינים בהם נדרשת הערכאה הדיונית לקבוע ממצאי מהימנות, תגבר הנטייה לשמיעה חוזרת של עדים, ששאלת מהימנותם שנויה במחלוקת. במקרים אחרים, לרבות באותם עניינים בהם ניתן להכריע בשאלות מהימנות על יסוד שיקולים שבהיגיון בלבד, יטה בית המשפט שלא לזמן מחדש עדים, שהעידו בפני המותב הקודם, לעדות חוזרת. (ראו לעניין זה, ע"פ 4484/09, חאתם מסעאד נ' מ"י, לא פורסם, ניתן ביום 31.05.2010).

כך, נקבע בע"פ 8703/96, עמר נ' מ"י, פ"ד נ"א (4) 764 כי "...כאשר השופט אינו שומע את העד הוא משית את ממצאי המהימנות על שיקולים שבהיגיון בלבד" (שם, בעמ' 766).

בענייננו, יהא על בית המשפט לקבוע ממצאים עובדתיים בשאלות רבות, ובכלל זה בעבירות המין המיוחסות לנאשם. אין בידינו לומר, בשלב זה, כי ההכרעה העובדתית תתבסס אך ורק על שיקולים שבהיגיון, או שמא יידרש בית המשפט להערכת מהימנות הנובעת, בדרך כלל, מהתרשמות בלתי אמצעית מהעד. אכן, העדויות כולן הוקלטו וחבר המותב החדש, כב' השופט נויטל, יוכל להאזין להן, בנוסף לקריאת הפרוטוקול, אך אין בכך משום תחליף להתרשמותו הישירה מהעד, לצורך הכרעה בשאלות המהימנות.