מ.דיזנגוף ושות' (נציגות קלובים) בע"מ נ' בזק בינלאומי בע"מ - פ"ת

פסק דין

לפני תביעה כספית להשבת סכום מצטבר של 15,600 $ ארה"ב, אשר הוגשה על ידי התובעת נגד הנתבעת, בגין תשלום עבור שירותים שהתובעת לא קיבלה ולא יכלה לקבל מהנתבעת לאחר שעברה לקבל את השירות מחברת קווי זהב.

א. העובדות הצריכות לעניין ועיקר טענות הצדדים.

במאי 1999 הזמינה התובעת מהנתבעת, לצורך התחברות לרשת האינטרנט, קו תקשורת מתקדם מסוג Fram reley (FR) במהירות של 64K (להלן: "השירות"). קו מסוג זה הנו קו נל"ן (מנקודה לנקודה), להבדיל מקו חיוג רגיל, המאפשר תקשורת ישירה, יציבה ובטוחה יותר.

התובעת שילמה לנתבעת על-פי הסכם בין הצדדים, עבור הקו, סכום של 260$ לכל חודש.

לטענת התובעת בכתב התביעה, ביום 1.3.01 חדלה התובעת להשתמש בקו FR שסופק ע"י הנתבעת, לאחר שהחליטה להשתמש בקו נל"ן של חברת קווי זהב במהירות 128K (שנתיים לאחר מכן, שודרגה מהירות החיבור דרך קווי זהב ל- 256K).

לגרסת התובעת, מאותו מועד ואילך, נותק הקו שחיבר בין התובעת לנתבעת, והוא חובר ע"י בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (להלן: "בזק") אל חברת קווי זהב, באופן שבו הנתבעת לא יכלה לתת כל שירות לתובעת.

בנוסף, באותו מועד (1.3.01) נשלחה לנתבעת בקשה, חתומה ע"י התובעת, להעביר את שם הדומיין משרתי הנתבעת לשרתי קווי זהב.

לשיטת התובעת, הנתבעת הייתה מודעת לניתוקו של הקו, מכיוון שאין אפשרות לחבר באותו קו שני ספקי שירות, וניתוק קו הוא עניין המתגלה מיד בעקבות הניטור המבוצע בקו FR.

לטענת התובעת, הנתבעת המשיכה לחייב אותה בעלות החודשית של הקו משך 60 חודשים מיום 1.3.01 ועד ליום 1.3.06, מבלי שהתובעת קיבלה תמורה מהנתבעת.

מנגד, טוענת הנתבעת בכתב ההגנה, התובעת מעולם לא ביקשה להתנתק משירות ה- FR עליו הייתה מנויה אצל הנתבעת, עד לחודש מרץ 2006.

משך כל התקופה שבין שנת 2001 ועד לחודש מרץ 2006, העמידה הנתבעת לרשות התובעת את השירות, הכרוך מבחינתה, בעלויות ניכרות.

כמו כן, לטענת הנתבעת, מבירור שערכה מול בזק, עולה כי ה- FR של התובעת היה מחובר כל העת לשירות שסיפקה הנתבעת, עד לניתוקו בשנת 2006.

הנתבעת נהגה לשלוח לתובעת חשבוניות מידי חודש בחודשו, בהן צוינו מפורשות פרטי השירות, הסכום המשולם עבור השירות בדולר ארה"ב, והסכום המשולם בעבורו בשקלים חדשים בתוספת מע"מ.

עוד טוענת הנתבעת, כי לאורך שנות מתן השירות, פנתה התובעת לנתבעת, מספר פעמים, בקשר לנושאים הנוגעים לשירות, בענייני תשלום, ובבקשה לשנות ולשדרג את השירות הניתן.

דבר זה מצביע, לטענת הנתבעת, על כך שהנתבעת ידעה היטב כי היא מנויה על השירות, ידעה על טיבו והסכומים הנגבים ממנה בגין כך. הראייה הטובה ביותר לכך היא שבחודש מאי 2003, שילמה התובעת לנתבעת סך של 8,655 ₪, בגין חוב שהצטבר לחובתה עקב אי תשלום עבור השירות בשנת 2000.

בנוסף, הנתבעת טוענת, כי ביום 4.8.03 פנה נציג התובעת לשירות הלקוחות של הנתבעת, וביקש לשדרג את מהירות השירות עליו הייתה מנויה התובעת.

מוסיפה הנתבעת וטוענת כי גם אם התובעת לא עשתה שימוש בפועל בשירות, אין בכך כדי לגרוע מחובתה לשלם עבור השירות, לתקופה בה הייתה מנויה עליו. מתן השירות בידי הנתבעת כרוך בעלויות והוצאות ניכרות, המוצאות על ידה בין אם הלקוח עושה שימוש בשירות ובין אם לאו, והנתבעת זכאית לתמורה כנגד העמדת השירות ללקוח, בין אם הוא עושה שימוש בשירות ובין אם לאו.

מטעם התובעת הוגש תצהירו של מר שמעון זיו, המשמש כמנכ"ל התובעת (להלן: "מנהל התובעת"), וכן הוגשה חוות דעת מומחה, של מר יצחק (צחי) גל (להלן: "מומחה התובעת"). מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מר אריה לב רון, המשמש כמנהל אגף ספקי תקשורת בבזק (להלן: "מר לב רון"), וכן הוגשה חוות דעת מומחה של מר שגיא קוז'וך (להלן: "מומחה הנתבעת").

דיון .