מ. בר תחזוקה בע"מ נ' עלי טאהא חליל

פסק דין

עובדות שאינן במחלוקת

ביום 22/8/07 הזמין התובע מהנתבעת, חב' מ.בר תחזוקה בע"מ, העוסקת, בין היתר, בייבוא משאיות ומשאבות בטון, משאבת בטון מדגם שווינג P2023/380L, המורכבת על משאית קלה מתוצרת מרצדס דגם ATEGO 1529, שאף היא הוזמנה מהנתבעת באותו מעמד. מחיר העסקה הכולל שסוכם בין הצדדים עמד על סך 1,010,000 ₪ בתוספת מע"מ, המורכב ממחיר המשאבה בסך 700,000 ₪ בתוספת מע"מ ומחיר המשאית שעמד על סך 310,000 ₪ בתוספת מע"מ. בהתאם למוסכם, היה על התובע לשלם את הסכום כדלקמן: סכום של 20,000 ₪ שולם במעמד החתימה על ההזמנה. בנוסף לכך העביר התובע לבעלות הנתבעת ג'יפ מסוג BMW X5 ששוויו הועמד על סך 290,000 ₪ ומשאבת בטון מסוג תקה 17 מודל 2003 בשווי 350,000 ₪. את היתרה התחייב התובע לשלם במעמד הגעת המשאבה והמשאית לישראל.

לעניין משאבת התקה שהועברה לבעלות הנתבעת הוסכם בין הצדדים, כי היא תישאר בשימושו של התובע עד הגעת המשאבה החדשה לישראל. כחודשיים לאחר החתימה על ההסכם, משאבת התקה נמכרה על ידי הנתבעת ולפיכך נחתם בין הצדדים הסכם משאבת גישור חדש. בהתאם להסכם זה מסרה הנתבעת ביום 31/10/07 לשימוש התובע משאבה מדגם שווינג KVM17M שהייתה בשימוש התובע עד הספקת המשאבה החדשה שהוזמנה על ידו.

בטופס הזמנת המשאבה נרשם כי "מועד הספקה משוער" הינו 28/2/08. ברם, המשאבה לא סופקה במועד זה ולא במועד סמוך לאחר מכן. ביום 29/2/08, יום לאחר המועד המשוער להספקת המשאבה, שלחה הנתבעת לתובע מכתב בו נאמר, כי בהתאם למייל שהתקבל מחב' שווינג הגרמנית, יצרנית המשאבה, המשאבה תהיה מוכנה בגרמניה בסוף חודש 4/2008, וכי היא צפויה להגיע לישראל במחצית השניה של חודש 5/2008, בין התאריכים 15/5/08-30/5/08.

מאחר שחב' שווינג צפתה עיכוב נוסף במועד הרכבת המשאבה ואספקתה, היא הזמינה את התובע ובניו לבקר במפעל שלה בגרמניה ולעמוד על תהליך הייצור וההרכבה של המשאבה. ואכן, בסוף חודש 4/2008 נסעו בניו של התובע, פאדי וח'אלד טאהא, לגרמניה ועמדו על תהליך הייצור וההרכבה של המשאבה. במהלך שהותם בגרמניה סוכם בין התובע, באמצעות ילדיו פאדי וח'אלד, לבין הנתבעת וחב' שווינג, כי המשאבה תגיע לישראל בסוף חודש 5/2008, וכי התובע יוכל להשתמש בה החל מיום 10/6/08. עוד הוסכם כי חב' שווינג תאריך את תקופת האחריות למשאבה ל-24 חודשים, ותשלם לתובע פיצוי מוסכם בסך 150 יורו בגין כל יום של איחור במסירת המשאבה, מעבר לתאריך 10/6/08.

הנתבעת וחב' שווינג שוב לא עמדו בהתחייבותם לעניין מועד ההספקה; המשאבה לא הגיעה לישראל בסוף חודש מאי ולא נמסרה לשימוש התובע עד 10/6/08. רק בחודש 7/2008 שלחה הנתבעת לתובע מכתב (ללא תאריך) בו היא הודיעה לו, כי המשאבה הגיעה לישראל בתאריך 17/7/08. לאחר שהמשאבה הגיעה לישראל, חלה הנתבעת בתהליכים לשחרור המשאבה מהנמל, והכנת המסמכים הדרושים לצורך רישויה ושחרורה לשימושו של התובע.

בשלב זה התנהלו דין ודברים בין התובע לבין הנתבעת באשר לסכום שעל התובע לשלם לנתבעת, שבעקבותיהם הופחת הסכום שנדרש מן התובע לשלם והועמד על סך 980,000 ₪ בתוספת מע"מ, כאשר בהתאם לתנאי העסקה המקורית, היה על התובע לשלם לנתבעת סכום של 1,010,000 ₪ בתוספת מע"מ. דהיינו, בעקבות הדין והדברים שהתנהלו בין הצדדים והטענות שהעלה התובע לעניין האיחור באספקת המשאבה, הסכימה הנתבעת להפחית סכום של 30,000 ₪ בתוספת מע"מ מהסכום שהיה על התובע לשלם בהתאם לתנאי ההסכם המקורי.

אין מחלוקת, כי התובע שילם לנתבעת את המחיר המופחת במלואו, אם כי סכום המע"מ בגין העסקה (בסך 151,900 ₪) שולם בשיק דחוי, שתאריך פרעונו היה 15/9/08. עם הסדרת התשלום וסיום ההליכים הנוגעים לשחרור המשאבה ורישויה, היא נמסרה לתובע (לעניין מועד המסירה קיימת מחלוקת בין הצדדים; בעוד שהתובע טוען, כי המשאבה נמסרה לו ביום 21/9/08 טוענת הנתבעת, כי המשאבה נמסרה בתחילת חודש 08/2008. לסוגיה זו אתייחס בהמשך בפרק הדן בפיצוי המגיע לתובע עקב האיחור במסירה).

הנתבעת הפקידה את השיק לפירעון, אך הוא חולל מהטעם שאין כיסוי מספיק. היא פנתה לתובע בדרישה לתשלום החוב, אך הנתבע דחה את דרישתה וטען, כי המשאבה שסופקה אינה תואמת את הדגם שהוזמן על ידו. לטענתו, בהתאם להזמנה היה על הנתבעת לספק משאבה מדגם P2023/380L, בפועל סופקה משאבה P2020/280L, שהינה משאבה קטנה יותר מהמשאבה שהוזמנה ובעלת הספק קטן יותר. נטען עוד, כי מגיע לתובע פיצוי בגין האיחור במסירת המשאבה מתאריך 28/2/10 ועד מסירת המשאבה בפועל.

בין הצדדים התנהלה חלופת מכתבים ענפה שבמהלכה העלה התובע טענות נוספות לעניין משקל המשאבה וחריגתו מהמשקל הכולל שנרשם ברישיון הרכב. נטען עוד, כי הנתבעת לא סיפקה לתובע ציוד ואביזרים שהתחייבה לספק בהתאם לנספח הסכם הרכישה וטענות רבות נוספות לעניין שנת הייצור של המשאבה ולירידת ערך המשאית עקב אספקתה באיחור.

משלא הצליחו הצדדים להגיע לעמק השווה ולפתרון שיהא מוסכם על שניהם, הגישה הנתבעת נגד התובע בקשה לביצוע שטר, על סמך השיק שחולל. התובע הגיש התנגדות לביצוע השטר, ההתנגדות הועברה לבית משפט השלם בנצרת וקיבלה מספר תיק 5821-12-08. ההתנגדות התקבלה וניתנה לתובע רשות להתגונן.

התובע מצידו הגיש נגד הנתבעת תביעה כספית על סך 800,000 ₪, בגין הנזקים שנגרמו לו, לטענתו, עקב הפרת ההסכם שנכרת בין הצדדים. בין היתר נטען, כי הנתבעת סיפקה לו משאבה מדגם שאינו תואם את הדגם שהוזמן על ידו, כי משקל המשאית והמשאבה בפועל חורג מהמשקל העצמי והכולל שנרשם ברישיון הרכב, וכי שנת הייצור של המשאבה היא 2006/2007 ואילו בהתאם למוסכם, שנת הייצור של המשאבה שהוזמנה הייתה צריכה להיות 2008.

הנתבעת הגישה כתב הגנה וכפרה בטענות התובע, אם כי הודתה בטענה, כי המשאבה שסופקה אינה תואמת את המשאבה שהוזמנה. היא אישרה, כי המשאבה שסופקה היא מדגם P2020 בעוד שלפי המוסכם, היה עליה לספק משאבה מדגם P2023. יחד עם זאת, טענה הנתבעת כי היא פנתה לתובע מספר רב של פעמים, וביקשה ממנו לאפשר לה להתאים את המשאבה שסופקה לדגם שהוזמן, אך התובע דחה את פניותיה בטענות שווא. לטענתה, ניתן להמיר את המשאבה שסופקה למשאבה שהוזמנה על ידי החלפה מודולרית פשוטה של מספר חלקים. משדחה התובע את פניותיה להתאים את המשאבה לדגם שהוזמן, אין הוא רשאי, כך נטען, להסתמך על אי ההתאמה הנטענת. הנתבעת כפרה בטענת התובע, כי מדובר במשאבה עם משאבה הידראולית מדגם280L וטענה, כי המשאבה ההידראולית שהותקנה במשאבה היא מדגם 380L כמוסכם. הנתבעת אף כפרה בטענות התובע לעניין משקל המשאבה וטענה, כי המשקל בפועל תואם את המשקל ברישיון הרכב, וכי אין כל בעיה בעניין זה. לעניין האביזרים החסרים טענה הנתבעת, כי היא מוכנה למסור אביזרים אלה לתובע בכל עת. ואכן, עניין זה הוסדר בין הצדדים במהלך ישיבות קדם המשפט וההוכחות שהתנהלו בתיק זה.

הנתבעת אף הגישה תביעה שכנגד וטענה, כי התובע הפר את הסכם משאבת הגישור, בכך שהוא לא החזיר את המשאבה לידיה במועד המוסכם. נטען עוד, כי במהלך השימוש במשאבה נגרמו לה על ידי התובע נזקים רבים, שעלות תיקונם מסתכמת באלפי שקלים. הנתבעת טענה עוד, כי במהלך התקופה בה הייתה המשאבה בשימושו, ביצע התובע נסיעות בכביש 6 מבלי ששילם את האגרות הכרוכות בכך. בשל כך נשלחו הדרישות לתשלום האגרות לנתבעת, אשר נאלצה לשלמן במקומו. את התביעה שכנגד העמידה הנתבעת על סך 91,911 ₪.

נוכח המחלוקות שהובאו לעיל, יש לדון תחילה בשאלה אם סופקה לתובע משאבה מדגם P2020 עם משאבה הידראולית בעלת הספק של 380L או עם משאבה הידראולית מדגם אחר. לאחר מכן יש להמשיך ולדון בטענת הנתבעת, כי התובע הפר את חובתו לאפשר לה להתאים את המשאבה שסופקה לדגם שהוזמן ובשאלת גובה הנזק שנגרם לתובע עקב אספקת משאבה מדגם אחר. בהמשך יש לדון בטענות התובע לעניין שנת הייצור של המשאבה, משקל המשאבה בפועל לעומת המשקל ברישיון הרכב ולעניין ירידת ערך המשאית עקב אספקתה באיחור. כמו כן, יהא צורך לדון בטענות התובע לעניין האיחור במסירת המשאבה ובגובה הנזק שנגרם לו, אם בכלל, עקב איחור זה. בשלב השני יש לדון בתביעה שכנגד שהגישה הנתבעת ובתביעה השיטרית ולערוך חישוב של הסכומים המגיעים למי מהצדדים בהתאם לקביעות שייקבעו בכל אחת מהסוגיות הדורשות הכרעה.

משאבה הידראולית מדגם 380L

התובע טען, כי הנתבעת סיפקה לו משאבת בטון עם משאבה הידראולית מדגם 280L, בעוד שבהתאם למוסכם בהזמנה, התחייבה הנתבעת לספק משאבה הידראולית מדגם 380L. בעניין זה מסתמך התובע על חוות דעתו של המהנדס אהוד אסטרחן אשר קבע, כי המשאבה ההידראולית שהותקנה אינה 380L, וזאת בהסתמך על טיוטת ההסכם שנערכה ביום 8/1/09 (נספח 5א' לחוות דעת אסטרחן) ושבו התחייבה הנתבעת להחליף את המשאבה ההידראולית ל-380L. לטענתו, אילו המשאבה ההידראולית המותקנת היא 380L, לא היה צורך להחליפה, כפי שנקבע על ידי הנתבעת עצמה בטיוטת ההסכם.

אין בידי לקבל את טענות התובע בעניין. בחקירתו הנגדית התברר, כי המהנדס אסטרחן לא ביצע בדיקה של המשאבה ההידראולית על מנת לעמוד על יכולת הספיקה שלה, והאמור בחוות דעתו אינו מבוסס על בדיקה הנדסית ומקצועית של המשאבה הרלבנטית, אלא על ניתוח מסמכים, שאינם מובילים למסקנה אליה הגיע בחוות דעתו. לדבריו, "אני טוען שהמשאבה היא לא 380. אני לא יודע מה היא, לא בדקתי את הספיקה". בהמשך טען מר אסטרחן, כי בהתאם לטבלה שצילם מקטלוג חב' שווינג, לא מותקנת משאבה הידראולית מדגם 380L על משאבה מסוג P2020. לטענתו, משאבה מדגם P2020 באה, בהתאם לאותה רשימה, עם משאבה הידראולית 320L, כך שהצירוף P2020 עם 320L לא קיים.

גם הסבר זה אינו משכנע. בתצהיר עדותו הראשית טען בנו של התובע, כי המשאבה שסופקה היא עם משאבה הידראולית מדגם 280L. משעומת עם גרסה זו טען מר אסטרחן: "אני לא יודע. אני לא בדקתי את הספיקה. כל מה שאמרתי זה נסיבתי, על סמך המסמכים". בתשובה לשאלת בית המשפט מדוע לא בדק את המשאבה ההידראולית על מנת לוודא אם מדובר במשאבה מדגם 380L או מדגם אחר, טען מר אסטרחן: