מ. (אסיר) נ' מדינת ישראל /שרות בתי הסוהר

א.בפנינו עתירה נגד החלטתה של וועדת השחרורים (להלן: "הוועדה"), לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א – 2001 (להלן: "החוק") בראשות כב' השופט (בדימוס) חנוך שילוני מיום 11.11.14, לפיה נדחתה בקשתו של העותר לשחרור מוקדם.

ב.הנסיבות הצריכות לעניין הינן בתמצית אלה:

בהתאם לכתב האישום המתוקן שהוגש לבית המשפט המחוזי בנצרת הואשם העותר, שהינו יליד 1979, בכך כי שפך בקבוקי בנזין על משאית השייכת לדודו, והצית משאית זו באמצעות מצית וכתוצאה מכך נגרם למשאית נזק בסכום כולל של 47,000 ₪.

נטען בכתב האישום המתוקן, כי העותר שילח אש במזיד בדבר שאינו שייך לו והרס במזיד רכב או חלק ממנו.

סעיפי החוק לפיהם הואשם העותר הינם: הצתה לפי סעיף 448(א) של חוק העונשין, התשל"ז – 1977, וכן, חבלה לרכב במזיד לפי סעיף 413ה + 413יב של חוק העונשין.

יחד עם העותר נשפט באותו תיק נאשם אחר על כך, שידע על תכניתו של העותר ולא נקט כל אמצעים סבירים למניעת המעשה.

ג.בגזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (ת"פ 34821-09-11, כב' השופט יוסף בן חמו), שניתן ביום 25.12.14, צויין, כי לפי תסקיר שירות המבחן העותר הוא בעל סף תסכול נמוך, והערכה עצמית נמוכה, תגובותיו עלולות להיות אימפולסיביות במצבים מורכבים, והוא מתקשה לגלות אמפתיה כלפי נפגע העבירה וקיים סיכוי גבוה להישנות התנהגות דומה בעתיד, ולכן, נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית.

יצויין, כי בין משפחת המתלונן לבין העותר נערך הסכם סולחה הכולל גם אלמנט של פיצוי.

ד.בית המשפט המחוזי בנצרת ציין את החומרה שבהצתת משאית בעיבורה של עיר, מעשה העלול לגרום להתפוצצות ואף להתלקחות חומרי בערה נוספים.