ת"צ 9876-09-14 איה קוזלי-ח'טאב נ' מ.א.מ. תעשיות מזון בע"מ

1.המבקשת הגישה בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד המשיבה במסגרתה טענה כי המשיבה יצרנית ומשווקת "ריבת חלב" במשקל 330 גרם תחת המותג "טופ מותגים", אינה מציינת על גבי אריזת המוצר את שיעור החלב, וזאת בניגוד להוראות תקן ישראלי 1145 המחייב לציין ברשימת הרכיבים את אחוז הרכיב הנכלל בשם המוצר ביחס למשקלו הכולל. המבקשת רכשה את המוצר תוך שהיא מאמינה כי הוא מכיל חלב באחוזים גבוהים. לטענתה, התנהלות המשיבה עולה כדי אי-גילוי והטעיה, ניצול מצוקת הצרכן, הפרת חובה חקוקה ופגיעה באוטונומיה של הפרט.

המבקשת עתרה לסעד הצהרתי לפיו בהתנהלותה הפרה המשיבה את הוראות הדין. כן עתרה לצו עשה לפיו המשיבה תחדל משיווק המוצר באריזתו כמתואר ותשנה את סימונו בהתאם לדין. בנוסף עתרה המבקשת לפיצוי כספי בגין נזקים ממוניים ובלתי ממוניים שנגרמו לטענתה לחברי הקבוצה, וזאת בהיקף של 3,000,000 ש"ח.

2.ביום 1.12.2014 ועוד קודם להגשת תגובתה של המשיבה לבקשת האישור הגישו הצדדים בקשת הסתלקות מוסכמת במסגרתה העלתה המשיבה מספר טענות וביניהן: כי מדובר בתקלה נקודתית שאירעה בתום לב ללא כל כוונה להטעות את ציבור הצרכנים; התובענה אינה מגלה עילה שכן על גבי אריזת המוצר צוין כי הוא מכיל חלב ואבקת חלב; המשיבה לא הצליחה להראות כי המוצר לא היה נרכש אלמלא ההטעיה; בהינתן שהמוצר נצרך בפועל על ידי חברי הקבוצה אין להם זכות להשבה; המבקשת לא הוכיחה כי נגרם לה או למי חברי הקבוצה נזק בר פיצוי שכן לא הוכח קשר סיבתי בין ההטעיה הנטענת לנזק, ומשום שהמבקשת לא טענה כי הייתה מודעת להוראות התקן שעה שרכשה את המוצר; הטענה לפגיעה באוטונומיה אינה נכונה ואינה מתאימה לנסיבות העניין. המשיבה הבהירה כי בעקבות הגשת בקשת האישור תוקן הסימון נושא התובענה כך שכיום מסומן שיעור החלב במוצר הנדון. נוכח האמור לעיל הגיעה המבקשת לכלל מסקנה כי אין טעם להמשיך בניהול התובענה והיא עותרת להסתלק ממנה, ובכלל זה מהתביעות הכספיות שביקשה להגיש נגד המשיבה בשם חברי הקבוצה, אשר נאמדו בבקשת האישור ב-3 מיליון ש"ח. המשיבה מצידה התחייבה לשלם למבקשת גמול בסך 3,000 ש"ח ושכ"ט לבא כוחה בסך 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

3.אמות המידה לאישורו של הסדר הסתלקות מסוג זה שלפנינו - אשר בקרב העוסקים בתחום נהוג לכנותו: "הסדר הסתלקות מתוגמלת" (על שום הגמול ושכר הטרחה שהוסכם על תשלומם במסגרתו) – נדונו אך לא מכבר בהרחבה בפסק דיני בת"צ (ת"א) 1469-02-13 עידן לוי נ' פסטה נונה בע"מ (להלן – עניין "פסטה נונה").

כפי שצוין באותו עניין, הסדרי הסתלקות מתוגמלת הולכים והופכים לדרך סיומן הנפוצה והמקובלת, בבחינת "ברירת מחדל", של תובענות ייצוגיות בתחום סימון מוצרי מזון. הסדר ההסתלקות שלפנינו מבטא אף הוא מגמה רחבה ומפושטת זו.

בפסק דיני הנ"ל בעניין פסטה נונה קבעתי, בין היתר, כי -

"...חסרונותיהם ונזקיהם של הסדרי הסתלקות מתוגמלת בתחום סימון מוצרי מזון, ובכלל אלו הסדרי ההסתלקות שלפנינו, גבוהים לאין שיעור מתועלותיהם. לא זו בלבד שהסדרים אלו אינם מייצרים הרתעה של ממש, אלא שאישורם על ידי בית המשפט מתמרץ את הגשתן של תביעות סרק, מזה, ושל הסתלקויות מתביעות מבוססות לכאורה, מזה. בהינתן האפשרות לסיים את התובענות בהסתלקויות שרווח קל ומהיר בצדן, נחלש התמריץ להגיש תביעות ייצוגיות מבוססות בתחום סימון מוצרי מזון ולהתמיד בניהולן, ותחת זאת מוצף בית המשפט במאות תביעות ייצוגיות שמגישיהן גמרו מראש אומר להסתלק מהן. מצב העניינים הקיים - שבו הולכים הסדרי הסתלקות מתוגמלת והופכים ל"ברירת מחדל" של תובענות ייצוגיות בתחום סימון מוצרי מזון – מכרסם, אפוא, בתכליותיו של חוק תובענות ייצוגיות, מכביד על הנתבעים ועל בית המשפט שלא לצורך וגורם לזילות מכשיר התובענה הייצוגית. בית המשפט מצווה לפעול לצינון תמריציהם של התובעים ובאי הכוח המייצגים לערוך הסדרי הסתלקות מסוג זה ודרך המלך לעשות כן הנה להימנע מאישור תשלום גמול ושכר טרחה למסתלקים".

4.אשר לסמכותו של בית המשפט לפעול לאיתור מייצגים חילופיים חלף אלו שהסתלקו קבעתי באותו עניין, כי "שקלולם של מכלול השיקולים שפורטו לעיל מוביל למסקנה, כי סמכות בית המשפט שבסעיף 16(ד)(1) לחוק תופעל רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, שבהם הנזק העלול להיגרם על ידי ההסתלקות לאינטרס הציבורי או לחברי הקבוצה הוא מיידי, מוחשי וניכר".