מ.א.י. בילו סנטר יזום פרויקטים וארועים (2009) בע"מ ואח' נ' מועצה מקומית קרית עקרון ואח'

החלטה

מבוא וטענות הצדדים

בפניי בקשה לביטול צו הפסקה מנהלי אשר הוצא ביום 13.7.10 על ידי ראש המועצה המקומית קרית עקרון (להלן: "הצו"), מכוח סמכותו לפי סעיף 20 לחוק רישוי עסקים התשכ"ח-1968 (להלן: "החוק").

בצו זה הורה ראש המועצה המקומית קרית עקרון על הפסקת העיסוק בעסק, מועדון בשם "קויינס" (להלן : "העסק") מהטעם הבא:

"הינך עוסק ללא רישיון עסק בעסק טעון רישוי/אינך מקיים תנאי מתנאי הרישיון/אינך מקיים הוראות תקנה לפי סעיפים 9 עד 11ב".

לטענת המבקשים לא התקיים שימוע בעניינם בטרם הוצא הצו, ומכיוון שמדובר בסמכות דרסטית, דין צו זה שהוצא ללא קיום שימוע - להתבטל. עוד טוענים המבקשים כי העסק פועל כשלושה וחצי חודשים ללא כל דופי או תלונות וכי טרם פתיחתו השקיעו המבקשים בו סך של כ-4,000,000 ₪. לדבריהם, פעלו למלא אחר דרישות המשיבים לצורך קבלת רישיון עסק, וקבלו את כל האישורים הנדרשים, למעט אישור משטרת רחובות, אשר סירבה למסור למבקשים את נימוקיה לסירובה למתן אישורה לעסק, חרף פניות המבקשים לקבלת הנימוקים האמורים. המבקשים מוסיפים וטוענים כי סגירת העסק אף ליום תמיט אסון על העסק ותגרום לנזק בלתי הפיך באופן שלא ניתן יהיה לשקמו. לבסוף טוענים המבקשים כי הרשות פעלה בחוסר סבירות, בחוסר הגינות, משיקולים זרים, כאשר אף דרך קבלת החלטתם ואיסוף העובדות הרלוונטיות לשם קבלת ההחלטה לקו בפגמים מהותיים היורדים לשורשו של ההליך.

לטענת המשיבים 1 ו-2, ביקשה מהם המשיבה 3 לפעול לאלתר להפסקת פעילות העסק, בשל שיקולים ביטחוניים המבוססים על מידע מודיעיני. עוד ציינו כי המשיבה 3 הציגה בפניהם דו"ח ביקורת שנערך בעסק המבקשים, ומכתב המופנה למשיב 2 המורה לה לפעול להפסקת פעילות העסק (מש/1). המשיבים הדגישו, כי ללא אישור משטרת ישראל, יהיו נימוקיה אשר יהיו, לא רשאית המשיבה 2 להנפיק רישיון עסק, ומשמשטרת ישראל הבהירה כי בידיה חומר מודיעיני אשר בעקבותיו היא אינה מאשרת מתן רישיון עסק לעסק, החוק אינו מותיר למשיבה 2 כל שיקול דעת. משכך, לטענת המשיבים, באותו יום פעלו להוצאת צו הפסקה מנהלי, מטעמים של ביטחון הציבור. המשיבים מוסיפים וטוענים, כי המבקשים מנועים מלהפעיל את העסק עד לקבלת רישיון עסק כדין, כאשר הוראת החוק בעניין ברורה ואינה מותירה פתח לשיקול דעת.

לטענת המשיבה 3, הצו הוצא הן נוכח המידע המודיעיני, והן נוכח הליקויים הבטיחותיים שעלו מביקורת שנערכה בעסק. עוד טענה כי היה דין ודברים בין העסק לבינה, שלא כטענת המבקשים, וכי הצו לא הוצא כטענת המשיבה ללא כל אזהרה.

עוד יצויין, כי לטענת המבקשים, נודע להם לראשונה במהלך הדיון כי קיימים ליקויים בטיחותיים בעסק, וכי הם מתחייבים לפעול בתוך שבועיים לתקן את כל הליקויים האמורים. עוד ציינו המבקשים ביחס לליקויים הנטענים, כי אלו בוודאי נבדקו על ידי הגורמים שנתנו את אישורם לעסק כגון שרות הכבאות.

צו הפסקה מינהלי – תשתית נורמטיבית

סעיף 20 לחוק קובע כך:

"היה לממונה על המחוז, לממונה על איכות הסביבה, לרופא מחוזי או לראש הרשות המקומית יסוד סביר להניח שנעברה בעסק או לגביו עבירה לפי סעיף 14, רשאי הוא לצוות בכתב על הפסקה ארעית של העיסוק בעסק, אם בסגירת החצרים ואם בכל דרך אחרת הנראית לו מתאימה בנסיבות העניין כדי להביא לידי הפסקה של ממש בעיסוק".

כפי שציינתי בבב"נ 31348-04-10 י.ד. עשוש תשתיות בע"מ נ' עיריית מודיעין (להלן : "עניין עשוש"), הסמכות להוצאת צו כאמור היא סמכות דרקונית, העלולה לפגוע בזכויות יסוד של הפרט ובחופש העיסוק, טרם הרשעה ואף טרם העמדה לדין. על כן, יש לנקוט בסמכות זו במקרים חריגים בלבד בהם מתעורר צורך דחוף לסגור עסק חדש שנפתח ללא רישוי, או כדי למנוע מטרד, סכנה לשלום הציבור, בריאותו או בטחונו.

איני מקבלת את טענת המשיבים כי אין למשיבה 2 כל שיקול דעת כאשר עסק פועל ללא רישיון, ומרגע שעוסק פועל ללא רישיון עליה להפסיק את פעילותו לאלתר. אכן, סעיף 4 לחוק קובע כי "לא יעסוק אדם בעסק טעון רישוי אלא אם יש בידו רישיון או היתר זמני לפי חוק זה ובהתאם לתנאיו", אולם דרך המלך לטיפול במי שמפעיל עסק ללא רישיון, היא הגשת כתב אישום וניהול הליך פלילי בהתאם לסדרי הדין הפליליים, המאפשרים לנאשם להתגונן כראוי מפני האישומים המיוחסים לו, ולא הוצאת צו הפסקה מנהלי.

לפיכך, לא די בכך שבעל עסק עבר עבירה לפי סעיף 14 לחוק בכדי שתהיה הצדקה להוצאת צו הפסקה מנהלי. צו מנהלי יוצא רק כאשר מתעורר צורך דחוף כמפורט לעיל (ראו: בג"ץ 265/65 סרולוביץ' נ' הממונה על מחוז ירושלים, פ"ד י"ט ע"א 394/82 מייזלר נ' המועצה המקומית נשר, פ"ד לז(4), 42),ב"ש 11179/08 חב' עמ.אס.אב השקעות נ' ראש עיריית ת"א (פורסם במאגרים); ב"ש (ר"ג) 26/04 גולד ניהול מסעדות נ' עירית ר"ג (פורסם במאגרים); ב"ש (חי') חווית שוני בע"מ נ' לשכת בריאות חדרה (פורסם במאגרים); בר"ש 29786-11-09 בוזגלו נ' עירית רמת גן (פורסם במאגרים).

עוד ראו לעניין זה ע"פ (חי') 09-11-36385 עיריית חיפה נ' אנטואן שוקחה ובניו בע"מ, (להלן: "עניין אנטואן שוקחה") בה קבע כב' השופט שפירא בבית המשפט המחוזי חיפה, כדלקמן:

"על כן, סבורני, כי בנסיבות המקרה גוברים האינטרסים של הגנה על שלום הציבור ושל הצורך באכיפה ראויה של החוק והמשפט ומניעת פעילות עסקית בעסק הפועל ללא רישיון, כאשר הדבר עלול לפגוע בטובת הציבור, על האינטרס הכלכלי של המשיבה (ראה רע"א 5891/00 ש.א.י. מועדונים בע"מ נ' מ"י [פורסם במאגרים, 2000], רע"פ 8774/05 חברת גאלרי ניהול בע"מ נ' ראש עיריית ת"א-יפו, [פורסם בנבו, 2005]" (הדגשות שלי – ש.ק.).

צו הפסקה מנהלי נתון לביקורת שיפוטית לפי סעיף 22 לחוק. מאחר שמדובר בבחינת החלטת רשות מנהלית, עומדת לרשות חזקת התקינות. על פי חזקה זו, נקודת המוצא היא כי המנהל פעל באופן תקין, כאשר הנטל מוטל על המבקש לסתור חזקה זו (ע"א 6066/97 עיריית תל-אביב-יפו נגד אבן אור פסגת רוממה בע"מ, נד (3) 749). במסגרת הביקורת השיפוטית, בית המשפט אינו שם עצמו בנעלי הרשות המנהלית ואינו מחליף את שיקול דעתה, אלא עליו לבחון אם פעלה בגדרי סמכותה ואם יישמה את כללי המשפט המנהלי בהם היא מצווה.

דיון והכרעה

שמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים שהוגשו לי על ידם, הכוללים בין היתר דו"ח ביקורת שנערך בעסק, הכולל את הליקויים שנמצאו בעסק (מש/4), וכן מידע מודיעיני הקיים בידי המשטרה.