מ.א. גנאזרה תעשיות עץ בע"מ נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשות לביטול הודאת איסור שימוש ברכב אשר ניתנו לרכב גורר ולנגרר המצויים בבעלות המבקשת 1 וכן בקשה לביטול פסילתו המנהלית של רישיון הנהיגה אותו אחז המבקש 2.

ביחס לטענתו הראשונה של ב"כ המבקשת 1, הרי שגם ב"כ המדינה הסכים כי בהיעדר נתונים כנדרש בסעיף 57 א (2) ביחס לפסילה קודמת של הרכב נשוא הודעת איסור השימוש, הרי שאין כל בסיס לקביעה לפיה איסור השימוש ברכב הינו לתקופה של 60 יום, ובהסכמת המדינה אני קובע כי הודעת איסור השימוש המקורית המצוייה בידי המדינה והכוללת איסור שימוש ברכבים (בשני הרכבים נשוא הבקשה) לתקופה של 30 יום, היא תעודת איסור השימוש התקפה בפרשה זו.

אני קובע כי העתק איסור השימוש אשר נמסר לנציג החברה המבקשת 1, אינו תקף, ואינו ואיינו משקף את תקופת איסור השימוש הנכונה הקבועה בחוק – 30 יום (זאת בהיעדר נימוק של הקצין ביחס לאפשרות של הרחבת התקופה ל-60 ימי איסור שימוש).

אני קובע כי אין בתיקון שביצע הקצין לצו הפסילה המקורי, כדי להפקיע את חוקיות הצו המקורי אשר נותר גם ללא כל תיקון בידי התביעה.

בטלותו היחסית של הצו המתוקן, ניתנת לתיקון בהחלטה זו, ולשלב זה של ההחלטה אני קובע כי הודעת איסור השימוש לתקופה של 30 יום ביחס לשני הרכבים נשוא הבקשה – תקפה.

ביחס לטענות ב"כ המבקשת 1 הנשענות על אי הצדקה לאיסור השימוש כפועל יוצא של חריגת משקל בשיעור של אחוז אחד:

לטיעון זה אשיב בקצרה כי ניסיון ההגנה לבצע הפרדה מלאכותית בין הרכב הגורר לרכב הנגרר, אין לה כל מקום או הגיון בבקשה מסוג זה.

הגם שהפרשה הופרדה לשני כתבי אישום בשל העובדה כי לכל רכב לוחית רישוי עצמאית, הרי שבפועל המדובר ביחידה אחת שנעה על הכביש. רכב הגורר עגלה שמשקלה חורג ב- 160% (!!!) מהמשקל המותר הוא רכב מסוכן מאד שההבדל בינו לבין מצב של תאונה קטלנית נשען על מזל בלבד.

ניסיון הסנגור להצביע על חריגת משקל ברכב הגורר שהיא בגדר סטיית המשקל המודד, אינה מתמודדת עם שאלת המשקל הכולל של שני הרכבים יחד ורמת הסיכון אשר יצר הגורר עת גרר מטען שחורג בצורה ניכרת ממשקל ההעמסה המותר.

אני דוחה את כל טענות ההגנה ביחס למבקשת 1 וקובע כי הודעת איסור השימוש ביחס לשני הרכבים ניתנה כדין, יש לה הצדקה מלאה ולא מתקיימת כל הגנה הקבועה בחוק המאפשרת את השבת הרכבים למבקשת 1.

ביחס למבקש 2, הרי שנהיגה ברכב הגורר עגלה החורגת ב-160% מהמשקל המותר, הינה התנהגות המקימה מסוכנות כה חריגה, עד כי לא ברור לי על מה נשענת כלל עמדת ההגנה בטענתה להיעדר מסוכנות מצד המבקש 2.

מסוכנותו של נהג זה ברורה וחדה מנסיבות המקרה גם ללא כל קשר לעברו התעבורתי או ותק נהיגתו.

אני סבור כי תפיסת המשטרה בפרשה זו את הנהג המבקש 2, מנעה אסון וטוב שהורידה המשטרה מהכביש הן את הרכבים והן את הנהג מיכולת נהיגה בחודש הקרוב.

הבקשה נדחית הן ביחס לרכבים נשוא הבקשה והן ביחס לרישיון נהיגת המבקש.

אדגיש כי בהסכמת המדינה, תקופת איסור השימוש ברכבים היא 30 יום ולא 60 יום כפי שהציג ב"כ המבקשת 1 במסמך שהציג בדיון בפני.

ניתנה היום, ט' ניסן תשע"ד, 09 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: