מ. א. גולן נ' הדפסה בע"מ

גזר דין

1.ביום 19.2.2012 הוגש כתב אישום נגד הנאשמת, בו הואשמה בביצוע עבירה של עיסוק בעסק טעון רישיון ללא רישיון או היתר זמני – לפי סעיפים 4 ו-14 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח – 1968 (להלן – חוק רישוי עסקים). בפרק העובדות צויין כי הנאשמת מנהלת ומפעילה בקיבוץ אפיק מפעל לייצור סרטי דיו ומדפסות ללא רישיון עסק כדין, וכי עסק זה טעון רישיון על-פי החוק ועל-פי סעיף 10.9 לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי) התשנ"ה – 1995. יוער, כי מדובר בפריט 10.9 לתוספת לצו האמור, ולא סעיף בצו עצמו.

2.ביום 5.2.2013 הודיעה באת כוח המאשימה כי הושגה הסכמה בין הצדדים לפיה הנאשמת תודה בעובדות כתב האישום, באמצעות המנכ"ל שלה, ןתורשע, יינתן צו הפסקה דחוי לתקופה של שנה, והצדדים יטענו באופן חופשי באשר לגובה הקנס שיושת על הנאשמת. חיים סלוצקי, מנכ"ל הנאשמת, אישר את ההסכמה. לאחר שהודה בעובדות כתב האישום, הורשעה הנאשמת בביצוע העבירה נשוא כתב האישום.

3. באת כוח המאשימה טענה כי מתחם הענישה בכל הנוגע לקנס כספי הינו בין 3,000 ₪ ל-50,000 ₪, והפנתה לגזרי בדין ברע"ס (ראשל"צ) 35250-09-10 מדינת ישראל נ' טיב רשתות בע"מ (פורסם בנבו, 13.7.2011), רע"ס (פ"ת) 17630-06-10 מדינת ישראל נ' אייס רשתות שיווק מוצרי צריכה בע"מ (פורסם בנבו, 8.11.2012) ורע"ס (נת') 54502-10-10 עיריית נתניה נ' אמירה (פורסם בנבו, 30.7.2012). היא ביקשה להסתפק הקנס בסך 10,000 ₪, תוך התחשבות בעובדה כי הנאשמת פעלה לקבלת אישור הרשות לכיבוי אש ובהודאתה חסכה זמן שיפוטי.

6.מנכ"ל הנאשמת הדגיש את הקשיים עמם נאלצה הנאשמת להתמודד בשנתיים האחרונות, וצרף מסמך מרואי החשבון של הנאשמת לתמיכה בטענתו.

7.גזירת דינה של הנאשמת לאור הסדר טיעון שאינו כולל הסכמה לגבי הענישה, תעשה לגבי העונש של הטלת קנס - בהתאם להוראות סימן א1 לפרק ו' לחוק העונשין תשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין), שכותרתו "הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה", ולגבי ענישה צופה פני עתיד (קרי, מאסר על תנאי והתחייבות) - בהתאם להוראת סעיף 40ב שבסימן א1, אך ללא תחימת מתחם עונש הולם.

8.העיקרון המנחה בגזירת העונש הינו עקרון ההלימה, דהיינו קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של נאשם ובין סוג העונש ומידת העונש המוטל עליו (ראו: סעיף 40ב לחוק העונשין). בטרם יקבע בית המשפט את העונש המתאים לנאשם, עליו לבחון ולקבוע מהו מתחם העונש ההולם את מעשי העבירות שהוא ביצע בהתאם לעקרון ההלימה. קביעת המתחם תעשה לאור חמישה פרמטרים: (1) הערך החברתי הנפגע; (2) מידת הפגיעה בערך זה; (3) מדיניות הענישה הנהוגה; (4) נסיבות הקשורות בביצוע העבירה (המפורטות בסעיף 40ט לחוק העונשין, ונסיבות נוספות, כאמור בסעיף 40יב); (5) לגבי קנס – מצבו הכלכלי של הנאשם (ראו סעיף 40ח לחוק העונשין).

9.על הערך החברתי הנפגע בעבירה על הוראה מהוראות חוק רישוי עסקים עמד בית המשפט ברע"פ 4270/03 מדינת ישראל נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק ותוצרת חקלאית בישראל בע"מ, פ"ד נט(3) 673, 680 (2004):

"מטרתו של החוק היא לשמור ולהגן על ערכים שונים הנתפשים בחברתנו כערכים חשובים, ולקיומם של ערכים אלה נכונים אנו לצמצם את חופש העיסוק על דרך הטלתן של הגבלות להפעלתו של "עסק". כך הוא הערך של שלום הציבור, כך הוא הערך של שמירה על בריאות הציבור ובטיחותו, כך הוא הערך של שמירה על איכות הסביבה ועל איכות החיים בכלל וכך הם הערכים האחרים המנויים, אחד אחד בשורה עורפית, בהוראת סעיף 1(א) שלחוק רישוי עסקים. אלו הן תכליותיו המוצהרות, הברורות והחד-משמעיות של החוק: פיקוח על "עסקים" ועל בתי-עסק להגנה על מטרות חברה וסביבה אלו ואחרות. עצם קיומו והפעלתו של עסק עלול לסכן עניינים החשובים לכלל ולפגוע בהם, ובאמצעות החוק מבקשים אנו לוודא כי כל "עסק" ו"עסק" ינַהג דרכיו כך שאותם ערכים לא ייפגעו ולא יינזקו. וכפי שלימדנו מורנו פרופ' י' ה' קלינגהופר במאמרו "חופש העיסוק ורישוי עסקים" [22], בעמ' 586:

השלטה של משטר רישוי על פתיחת עסק וניהולו נעשית במתכונת תחיקתית של הטלת איסור לעסוק באותו עיסוק, כל זמן שלא ניתן רישיון לכך מאת רשות הרישוי המוסמכת. האיסור אינו מבטא יחס שלילי של המחוקק לעיסוק הטעון רישוי – מבחינה זו הוא איסור טכני, לא מהותי: מטרתו להנהיג פיקוח הן באשר לתנאי הכניסה לפעילות משקית עצמאית מסויימת, והן על אופן הפעילות ודרכיה".

באשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה יש להביא בחשבון את היקף העסק, על מגוון פעילויותיו, ואשר נוהל ללא היתר.

על בסיס פרמטרים אלו הנני קובע כי מתחם הקנס ההולם בגין ביצוע העבירות בהן הורשעה הנאשמת נע בין קנס בסך 5,000 ₪ לבין קנס בסך 50,000 ₪.

10.בגזירת העונש המתאים לנאשמת במסגרת מתחם העונש יש להביא בחשבון נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות (ראו: סעיף 40ג(ב) לחוק העונשין), כמפורט בסעיף 40יא וסעיף 40יב לחוק העונשין, תוך התחשבות בשיקול ההרתעה האישית (סעיף 40ו לחוק העונשין) ושיקול הרתעת הרבים (סעיף 40ז לחוק העונשין). במקרה הנוכחי יש לזקוף לזכות הנאשמת את הודאתו בביצוע המעשים שהצמיחו את העבירות מיד בהזדמנות הראשונה, במסגרת הסדר טיעון שלא כלל הקלה בעונש. לאור התנהגותו זו, אין נדרשת החמרה לצורך הרתעתה האישית.

11.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי כי יש מקום לאמץ את ההסדר אליו הגיעו הצדדים. לפיכך הנני מטיל על הנאשמת את העונשים הבאים:

א.קנס בסך 7,000 ₪ אשר ישולם ב-10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל מיום 1.5.2013 וב-1 לכל חודש קלנדרי שלאחריו.

ב.הנאשמת, באמצעות המנכ"ל, תחתום תוך 3 ימים מהיום על התחייבות בסך 5,000 ₪ להימנע במשך שנתיים מהיום מלעבור על עבירה על-פי חוק רישוי עסקים.

ג.ניתן צו סגירה ואיסור עיסוק. הצו ייכנס לתוקפו בעוד 12 חודשים מהיום, אלא אם כן יהיה בידי הנאשמת רישיון עסק כדין.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, ח' ניסן תשע"ג, 19 מרץ 2013, במעמד באת-כוח המאשימה ומנכ"ל הנאשמת, חיים סלוצקי. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: