"מ 8821-12-16 מדינת ישראל נ' ביטון

בפני בקשה מכוח סעיף 50 א' לפקודת התעבורה שעניינה, בקשה להארכת הפסילה המנהלית למשך 30 יום, וזאת לצורך השלמת חקירה ולצורך סיום החקירה כפי הנחיות הפרקליטות.

מלוא תיק החקירה הונח בפני וכן בקשת הפרקליטות להשלמות שעקרן ביצוע ניסוי שדה ראייה ברכבה של המשיבה – וכן איסוף שאר התיעוד הרפואי.

בנוסף, בנקודת זמן זו, בפני הצהרת המאשימה לפיה בכוונת פרקליטות מחוז מרכז להגיש כתב אישום כנגד המשיבה.

בטיעוניהם של הצדדים הופניתי להחלטת כב' השופטת רז בתיק 3482-10-16, וכן להחלטת כב' השופט יקואל בתיק 12402-11-16.

הריני בדעה כי מכלול הקביעות המצויות בהחלטות אלו ועניינן ניתוח הראיות תוקפן יפה אף לשעה זו! בחלוף הזמן מאז ההחלטות הנ"ל, לא חל כל כרסום בחומר הראיות.

יתרה מזאת, עתה אנו מצויים בשלב שבו בתום 90 ימי פסילה מנהלית ובקשת הפרקליטות להמשך "גישור" הפסילה שבמהלך הגישור תתבצע השלמת החקירה ויוכן כתב האישום.

לנגד עיניי טיעוני הסנגור, בדבר הנאמר ע"י כב' השופט יקואל כמצוטט:

"כמו כן, לנוכח פרק הזמן שנותר עד תום תקופת הפסילה המנהלית והדין החל...לא מצאתי שנפל פגם בהחלטה".

אציין מפורשות, כי היום מצויים אנו בשלב מתקדם יותר במהלך התהליך להכנת כתב אישום.

זאת ועוד –

לאחר ששבתי ובחנתי מכלול הראיות, מצאתי כי יש מקום אף להדרש לנסיבות בהם עזבה המשיבה את מקום התאונה!

אפשר ואף תישקל האפשרות ליתן ביטוי לסוגיה זו, במהלך הכנת כתב האישום!

לא מצאתי הקלה או פיחות ברמת המסוכנות אשר נקבעה ע"י כב' השופט המחוזי יקואל בהחלטתו הנ"ל.

אדרבה –

התקדמות החקירה יש בה כדי להגביר חזקת המסוכנות.