לרר את ולמר תיווך וסחר במוניות בע"מ ואח' נ' קידום ד.ש. (השקעות ופיננסים 1992) בע"מ ואח'

פסק דין

1.בפניי ערעורם של המערערים על החלטתו מיום 30.5.11 של כב' הרשם יגאל נמרודי אשר דחה את בקשתם של המערערים לקבלת פטור מתשלום אגרה ובתביעה אשר בכוונתם להגיש כנגד משיבים 2 ו- 3.

בהתאם להחלטתי מיום 23.6.11 הגישו הצדדים עיקרי טיעון וסיכום טענות בכתב.

2.המערערים טוענים כי טעה הרשם בהחלטתו כאשר קבע כי המערערים לא הניחו תשתית עובדתית מספקת בקשר לטענתם על מצבם הכלכלי שאינו מאפשר להם לשלם את האגרה, כפי הנדרש בהתאם לתקנה 14 (ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות). כמו כן נטען כי אין בהחלטה התייחסות לדרישה הנוספת של התקנה, דהיינו שכתב התביעה מגלה עילה ולכן יש לראות את ההחלטה כמאשרת קיומה של עילת תביעה ודחיית הבקשה נעשתה אך ורק בקשר לרכיב של העדר יכולת כלכלית.

המערערים אף מציינים אמירות נוספות מהחלטה הסבורים כי אמירות אלה שגויות ופירטו טענותיהם אלו בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון אשר הגישו.

בנוסף, מפנים המערערים להחלטה בתיק אחר של בית המשפט המחוזי בת"א בבקשתם לפטור מהאגרה כאשר בית המשפט חייבם בתשלום אגרה חלקית ואף אפשר תשלומה בשני תשלומים, בשל מצבם הכלכלי.

3.המשיבה מס' 1 הגישה עיקרי טיעון מפורטים בהם הביאה מהלכה פסוקה לעניין פטור מתשלום אגרה, תוך ציון כי כלל הוא שעל תובע לשלם את האגרה ורק במקרים חריגים, ניתן לפטור מתשלום אגרה באופן שהשירות המשפטי מוטל על הציבור.

עוד צוין כי על מבקש הפטור לבסס את עילת התביעה כדי למנוע פתיחתם של הליכי סרק והכבדה מיותרת על בתי המשפט, מבלי ששולמה קודם לכן האגרה. בנוסף, מהווה אגרת בית המשפט מעין מחסום מפני תביעות מוגזמות מופרזות או תביעות שווא ומחסום זה שהוא עוד לא קיים כאשר יינתן פטור מתשלום האגרה ועל כן נדרש בית המשפט לבחון את עילת התביעה.

באשר ליסוד הנוסף בדבר היכולת הכלכלית, נטען כי הנטל הוא על המבקש ובהתאם לתקנות עליו לצרף תצהיר אשר יפרט את רכושו ורכוש בני משפחתו ולהתכבד ולפרט עניינים אלו במדויק. נטען כי המערערים לא עמדו בדרישה זו, לא פרטו את בקשתם ולא צרפו את המסמכים הנדרשים.

עוד נטען כי המערערים לא עמדו בנטל לעשות כל שבאפשרותם כדי לגייס את סכום האגרה מסביבתם הקרובה ואף לא ציינו ניסיונות שעשו לגיוס הכספים.

באשר למערערת מס' 1, נטען כי יש מקום לבחון את יכולתם של בעלי מניותיה ועל בעלי המניות לממן את אגרת התביעה של החברה, בדיוק כפי שנדרש אדם להיעזר בסביבתו הקרובה לשם תשלום האגרה.

באשר לשיקול של סיכוי התביעה, טוענת משיבה 1 כי איננה בעלת דין, ומשכך אין בידה את מסכת הנתונים השלמה על מנת לחוות דעה בנושא זה. יחד עם זאת, מפנה המשיבה להליך הפלילי בו נקבע כי כתוצאה ממעשה המרמה של המערערים נפגעו אזרחים מן השורה ואף שיקול זה צריך להילקח בחשבון במכלול השיקולים.

4.משיבים 2 ו- 3 טוענים כי יש לדחות את הערעור ולאשר את החלטתו של הרשם. לשיטתם של המשיבים, התייחסותו של הרשם להליך הפלילי, יש לראותה כהבעת דעה באשר לסיכויי התביעה וכאחד הנימוקים לדחיית הבקשה לפטור מהאגרה.

עוד טוענים המשיבים באשר לסיכויי התביעה טענות נוספות בקשר להליכים אחרים המביאים למסקנה שאין סיכוי של ממש לתובענה.

באשר ליכולת הכלכלית, נטען כי המערערים לא הניחו תשתית עובדתית מספקת לאפשרות לגייס את סכום האגרה ממקורות הקרובים לו ולכן לא עמדו בדרישת התקנה והפסיקה.

כמו כן נטען כי אין להתערב בקביעה עובדתית של הרשם בדבר עיסוקיו הנוספים של המערער עליהם לא הצהיר בבקשה. אף אין להתערב בהחלטת הרשם שקבע כי המערערת לא הוכיחה יכולת כלכלית באשר לא הביאה אסמכתא כלשהי על מצבה הכלכלי ועל ניסיונותיה לגייס כספים לתשלום אגרה.

בנוסף מפנים המשיבים לקביעת הרשם לפיה לא נתנו המערערים הסבר מניח את הדעת לגבי הכספים שקיבלו במסגרת אותו הליך פלילי.

באשר לפסיקה שהביאו המערערים מתיק אחר שלהם, נטען שיש להתעלם ממנו, שכן מדובר בראיות חדשות שלא הובאו בפני הרשם, ומכל מקום האגרה לא בוטלה כליל אלא הופחתה בלבד.

5.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים ושקלתי את טענותיהם ואף עיינתי בפרוטוקול הדיון מיום 30.5.11 שקדם למתן ההחלטה נשוא הערעור, לא מצאתי שיש להתערב בהחלטתו של הרשם, ועל כן דינו של הערעור להידחות.

החלטת הרשם מבוססת על חקירה שהתקיימה בפניו ועל התרשמותו מהעדים, ואף תואמת את הדין והפסיקה.