לרון נ' ת.ל.פ.ת. בע"מ ואח'

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפניי תאונת דרכים שהתרחשה ביום 16.8.11 בכפר סבא.

2. לטענת התובע, רכב הנתבעים הינו משאית פינוי פסולת בניין. לטענת התובע, ביום התאונה נסע ברכבו בכביש דו סיטרי שמשני צדדיו פרצי חניה. התובע ביקש לפנות שמאלה לאזור חניית דירתו בעוד רכב הנתבעים חסם את הכביש לכל רוחבו כשפלטפורמת המטען שלו מורמת. התובע טוען כי עצר במרחק סביר על מנת לאפשר לנהג רכב הנתבעים לבצע את מבוקשו וזה בחר לפנות את הכביש לכוון מפרץ החניה השמאלי ונעצר. אז החל התובע בנסיעה איטית, מימין לרכב הנתבעים, לשם ביצוע הפניה השמאלה בשלב זה, הנהג שוב ירד לכביש מבלי להבחין ברכב התובע כנראה לאור הפלטפורמה המורמת והתנגש בצידו השמאלי של רכב התובע.

3. לטענת הנתבעים, נהג רכבם עצר והחל לתמרן את הרכב לשם העמסת מכולת פסולת. הנתבעים טוענים כי נהג רכבם הבחין ברכב התובע שעצר ואפשר לו להשלים את מטרתו. לפתע, בעוד רכב הנתבעים מתמרן את רכבו, החל רכב התובע לעקוף את רכב הנתבעת ופגע בו.

דיון:

4. התובע חזר לפני בדיון על גרסתו לפיה נסע בכביש והבחין ברכב הנתבעים חוסם את הכביש כשהרמפה מורמת. התובע נעצר והמתין כאשר רכב הנתבעים החל לנסוע לאחור ופינה למעשה את נתיב נסיעתו. התובע החל לפנות ימינה לכיוון מגרש החניה של ביתו כשלפתע החל רכב הנתבעים לנסוע קדימה ופגע ברכבו. התובע ציין כי הנתבע 2 עשה פעולות אלה ללא מכוון.

5. הנתבע 2 גם הוא חזר על גרסתו וציין כי נסע לאחור על מנת להעמיס את המכולה. לאחר מכן נעצר בצד הכביש והבחין ברכב התובע עומד בכביש מימין לו. הנתבע 2 טען כי כאשר החל להרים את המכולה, איבד התובע את סבלנותו פנה ימינה קרוב מידי לרכב הנתבעים ופגע בו.

נציג הנתבעת 1 העיד וטען כי פעולת העמסת מכולה הינה פעולה שנמשכת מספר דקות ותוך כדי העמסה יכול רכב הנתבעים לזוז מעט קדימה או אחורה. בנוסף, טען כי מהתמונות עולה כי התובע פנה ימינה קרוב מידי לרכב הנתבעים.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים, אני מעדיפה את גרסתו של התובע וקובעת שהאחריות לתאונה מוטלת על הנתבעים, מעיקרי הטעמים הבאים:

בראש ובראשונה, התרשמתי לחיוב מעדותו הרהוטה, הבהירה והעקבית של התובע והיא מהימנה עלי. בנוסף, הנתבע 2 עצמו הודה כי נסע לאחור עם מכוניתו הבחין בתובע עומד והחל להעמיס.

7. סבורה אני כי היה על הנתבע 2 שהעמיס את המכולה, לבצע את הנסיעה לאחור ואת פעולת העמסה בליווי מכוון, אשר יכוון את פעולותיו ויזהיר את הנהגים האחרים, וזאת עפ"י תקנות התעבורה. בפרט, כאשר הנתבע 2 העיד כי אכן הבחין ברכב התובע עומד מימין לו וכן העיד הנתבע 1 כי פעולות ההרמה מזיזה לעיתים את רכב הנתבעים קדימה ואחורה. לפיכך, היה על הנתבע לשים לב ולבצע פעולת ההרמה בצורה זהירה עם מלווה או להימנע מעשותה כליל עד אשר הדרך תהיה פנויה לחלוטין. משלא עשה כן הרי הוא האחראי לקרות התאונה.

8. יחד עם זאת, אני סבורה שלתובע "אשם תורם" לקרות התאונה. התובע הבחין ברכב הנתבעים מבצע את התמרון לאחור וכל זאת בשעה שהרמפה פתוחה. היה על התובע אשר ביקש לפנות ימינה להסב את תשומת ליבו של הנהג על כך שעומד הוא לפנות ימינה ולחלוף על פניו. כמו כן, היה עליו לבצע את הפניה בקשת רחבה על מנת להימנע ממעבר צמוד לרכב הנתבעים ובכך למנוע את התאונה.

משכך, מצאתי לנכון לייחס לתובע "אשם תורם" של 40% לקרות הנזק.

9. סוף דבר - התביעה מתקבלת בחלקה. הנני מורה לנתבעים לשלם לתובע סך של 1,956₪ (המהווים 60%) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, ביום 5.2.13 ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 500 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ד תמוז תשע"ג, 02 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: