לקריף נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית אשר הוטלה על המבקש לאחר שנמדד עם מכשיר מסוג דבורה כאשר הוא נוהג במהירות של 131 קמ"ש וזאת במקום מהירות של 80 קמ"ש המותרת במקום.

לאחר שהופחתו 5 קמ"ש (בהתאם לנוהלי משטרת ישראל) יוחסה למבקש מהירות של 126 קמ"ש בכתב האישום ורשיונו נפסל ע"י קצין משטרה למשך 30 יום.

המבקש טען כי מהירותו היא פועל יוצא של עקיפת משאית וכי הוא זקוק מאד לרשיונו לצורך עבודתו. עוד הסביר המבקש כי ללא רישיון פרנסת עובדים נוספים תפגע ואף הציג אישור על כך ממעבידו.

המדינה מצידה טענה כי די בראיות שבידיה כדי לבסס מצב של ראיות לכאורה בתיק.

המדינה הפנתה למסוכנותו של המבקש הנלמדת מעברו התעבורתי המכביד.

שקלתי היטב את טענות הצדדים ובחנתי את הראיות על רקע פסיקת בית המשפט העליון.

 בבש"פ 6732/10 מדינת ישראל נגד שגיב שלום, קבע בית המשפט העליון לאחרונה את הדברים הבאים:

 "על מנת לקבוע כי התגבשו ראיות לכאורה, די שיימצא כי קיימות ראיות

גולמיות שיש בהן פוטנציאל לקשור את המשיב לעבירות המיוחסות לו. "

החלטה זו של בית המשפט העליון ניתנה בהקשר של היעדר תעודת כיול למכשיר המודד כאשר ברקע החלטה ברורה של בית המשפט המחוזי לפיה בהיעדר תעודת כיול לא ניתן לבסס הרשעה.

המבקש לא טען בבקשתו להיעדר ראיות נגדו ואף הסביר את הסיבה למהירותו.

טענותיו צומצמו לנסיבות ביצוע העבירה ולנחיצות רישיון הנהיגה בידיו. 

אני קובע כי יש בידי המדינה ראיות גולמיות לפיהן נהג המבקש במהירות המיוחס לו בכתב האישום. אין אינדיקציה בתיק כי אחת הבדיקות לא היתה תקינה. המדידה על פניו תקינה לחלוטין.

שאלת המסוכנות במקרה זה תבחן לאור עברו התעבורתי של המבקש.

למבקש רישיון נהיגה משנת 1996 ולחובתו לא פחות מ- 30 הרשעות קודמות בינהן 6 עבירות מהירות כאשר האחרונה שבהן בוצעה ביום 16.12.10 (לפני כ-3 חודשים בלבד).

במצב זה, המדובר בנהג מסוכן אשר נוהג לנהוג מהר כעניין שבשגרה אגב ביצוע עבירות תנועה נוספות (שכן צבר 24 עבירות נוספות למעט 6 עבירות המהירות)