לפידות נ' ממונה על חדלות פירעון – מחוז תל אביב ואח'

לפני בקשה למתן צו למניעת דיספוזיציה (להלן: "הצו") ביחס לדירת מגורים הרשומה ע"ש היחיד ורעייתו (להלן: "הדירה")

הרקע לבקשה

1. היחיד חב למבקש סך של כ- 5.4 מיליוני ₪ מכוח פסק בורר שניתן ביום 10.1.18 ואושר ביום 26.12.18. המבקש פתח בהליכי הוצאה לפועל על חלק מסכום פסק הדין. במסגרת הליך ההוצאה לפועל הצהיר היחיד כי ביכולתו לשלם למבקש 100 ₪ מדי חודש. צו החיוב החודשי הועמד על 450 ₪.

2. במסגרת הבקשה טוען המבקש כי ביום 28.3.19 העביר המבקש מחצית מזכויותיו בדירה לרעייתו ובימים 3.2.19 ו - 10.2.19 רשם הערות אזהרה ע"ש עמותת "להחזיקם ולהחיותם" (להלן: "העמותה") ומר אריה וולפסון ( להלן: "וולפסון"). המבקש טוען כי היחיד חדל פירעון ופועל למצער פועל על מנת להעדיף נושים אחרים ומכאן ההצדקה לסעד המבוקש.

    

   כאן המקום לציין כי בהליך קודם, אשר נוהל בבית המשפט המחוזי על פי פקודת פשיטת הרגל, נמחקה בקשת המבקש למתן צו כינוס בעניינו של היחיד. צו איסור דיספוזיציה שניתן הושאר על כנו משך תקופה מסוימת.

3. היחיד ובנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק") מתנגדים לבקשה ומבקשים לדחותה על יסוד הטעמים הבאים בעיקר: ראשית, המבקש התעלם בטיעונו מן העובדה שמחצית מן הזכויות בדירה רשומות ע"ש רעיית היחיד. אילו סבר המבקש כי רישום זה אינו משקף את מצב הזכויות לאשורו היה עליו לבסס טיעון ברוח זו, אך הוא לא עשה כן. שנית, בטרם נרשמה זכותה של רעיית היחיד בדירה, החזיק הבנק במשכנתא הרשומה על הדירה במלואה. הבנק נושה במבקש בסך 4.3 מיליון ₪. לפיכך, בין שנקבל את הטענה כי הזכויות בדירה שייכות כולן ליחיד ובין שנקבל טענה רק כי מחציתן שייכת לו, ברי כי בהפחתת עלויות כמו שכ"ט כונס נכסים והפחתת מחיר הדירה בשל "מימוש מהיר", נראה כי הסכום הצפוי להיוותר ממכירת הדירה אינו צפוי לכסות את החוב לבנק במלואו ובוודאי להותיר יתרה לנושים הבלתי מובטחים, דוגמת המבקש. לפיכך, זולת גרימת נזק לנושה המובטח ומר וולפסון אשר התחייב לעשות עסקה בנוגע לרכישת הדירה באפריל 2017, אין בהותרת הצו על כנו כדי להועיל למבקש. שלישית, בניגוד להלכה הפסוקה לא צירף המבקש כצד לבקשתו צדדים הצפויים להיפגע מן הבקשה והצו ובכלל זה העמותה ומר וולפסון. רביעית, בקשת המבקש הוגשה בשיהוי ניכר. המבקש אוחז בפסק בוררות מיום 10.1.18. ככל שסבר המבקש כי קיים חשש להברחת נכסים וסיכול יכולתו להיפרע – היה יכול לנקוט צעדים מתאימים להבטיח את זכויותיו. במקרה זה לא זו בלבד שהמבקש לא נקט בצעדים מתחייבים כאמור אלא שהעמותה ומר וולפסון הסתמכו על המצג שהוצג עקב מחדל המבקש, ביחס לדירה, ושינו מצבם לרעה. חמישית, המבקש הסתיר בבקשתו עובדות מהותיות אשר היה בהן כדי להשפיע על שיקול דעתו של בית המשפט בעת מתן הסעד. כך, נטען כי היה על המבקש לציין כי ההסכם שנכרת עם מר וולפסון היה באפריל 2017 בטרם ניתן פסק הבוררות ובטרם התגבש החוב שעל בסיסו הוגשה בקשה זו. כן לא ציין המבקש בבקשתו כי השיעבוד שנרשם לזכות העמותה (הכפוף לקדימות שיעבוד הבנק) נרשם לאחר שהעמותה סילקה רבים מחובות היחיד ושיפרה הן את מצבו והן את מצב המבקש כנושה של היחיד. המבקש לא ציין כי העברת מחצית הזכויות בדירה מן היחיד לרעייתו (כפוף לזכויות הבנק) לא נעשתה בחלל ריק אלא במסגרת הליך בבית המשפט המחוזי במסגרתו ויתר הבנק על חלק מחובו של היחיד אליו. הבנק מציין כי הליכי מימוש השעבוד בהם פתח בנוגע לדירה החלו כשנתיים לפני שהמבקש הגיש בקשה בבית המשפט המחוזי ת"א לצו כינוס (תיק פש"ר 51797-04-19). הבנק מציין כי המבקש לא ציין בגדר בקשתו כי ההליך בבית המשפט המחוזי לא נדון לגופו ובשום שלב לא נדונה בקשת הבנק לצמצום הצו. לטענת הבנק, לא זו בלבד שהמבקש לא הציג עובדות מהותיות אלה בגדר בקשתו אלא הוא אף לא טרח להזכיר את עמדת הבנק בהליך בבית המשפט המחוזי בה נאמר כי נוכח גובה חובו של היחיד לבנק, לא צפויה כל תועלת בהותרת צו איסור הדיספוזיציה בעינו.

4. הבנק והיחיד מציינים כי ככל ויימצא כי יש להותיר את הצו – במלואו או בחלקו – על כנו, ראוי לחייב את המבקש בערובה משמעותית ביותר בשל הנזקים הכבדים אליהם חושף הצו את היחיד ואת הבנק.

   דיון והכרעה

5. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים מצאתי לבטל את הצו. הטעמים ביסוד מסקנה זו נוגעים לכך שלא הונחה לכאורה תשתית לכך שמעשי היחיד הם פעולות שתכליתן גריעה מקופת הנשייה; העובדה שבמסגרת בקשתו נמנע המבקש מלגלות עובדות רלוונטיות וכל זאת לצד היעדר תועלת למבקש מהותרת הצו בעינו. אפרט.