לסרי(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

1.כנגד העורר הוגש בבית משפט השלום כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה של עסקה אחרת בסם מסוכן, אשר נחשפה באמצעות סוכן משטרתי שהופעל בעיר באר שבע בתקופה שבין 9/2010 לבין 2/2011 (להלן: "הסוכן").

בכתב האישום נטען כי בצהרי יום 30.1.2011 בתקופה בה היה מצוי הנאשם במעצר בית, סיכם המבקש עם הסוכן על רכישת סם במשקל 100 גרם בתמורה ל- 2,500 ₪.

במקביל להגשת כתב האישום הגישה המאשימה בקשה להורות על מעצרו של הנאשם עד לתום ההליכים המשפטיים. זאת מחמת טיבה של העבירה המיוחסת לאור העובדה כי למשיב עבר פלילי עשיר בעבירות שונות לרבות בעבירות הסמים, ונוכח מסוכנותו של המשיב אשר ביצע את העבירה כשהוא מצוי במעצר בית, עובדה המעידה כי מעצר הבית אינו מהווה מכשול או הרתעה בפני הנאשם מלבצע עבירות נוספות.

את טענותיה כנגד הנאשם, מבססת המאשימה בעיקר על האזנות לשיחות טלפון של המשיב עם הסוכן, חלקן מתומללות וחלקן אך דווחו למפעיליו של הסוכן אשר נתן על כך הודעה במשטרה (ביום 30.1.11 סומן 32 בתיק החקירה).

בבית המשפט קמא טען ב"כ הנאשם כי שיחות הטלפון עליהן מבקשת המאשימה לבסס טענותיה כנגד הנאשם אינן עולות כדי סיכומה של עסקה בין הנאשם לסוכן, ובוודאי שלא ניתן לומר שהעסקה יצאה אל הפועל.

בית המשפט קמא (כב' השופט נ. אבו טהה) קבע בהחלטתו מיום 21.3.11 כי "מדובר בתשתית ראייתית בעלת עוצמה נמוכה שמצדיקה בחינת חלופת מעצר באמצעות תסקיר מעצר ובעיקר נוכח הרושם שמצטייר מתמליל השיחות שהתקיימו בין הסוכן למשיב" והורה על הגשת תסקיר. בהחלטתו מיום 27.4.11, נשוא הערר דנן, קבע כב' בית המשפט קמא כי לאור אי המלצת שירות המבחן להורות על שחרורו של הנאשם למעצר בית בביתו, ושלילת חלופות המעצר שהוצעו, אין מנוס מלהורות על מעצרו של הנאשם עד לתום ההליכים.

2.בערר זה שבפני משיג העורר על ההחלטה הראשונה בדבר קיום ראיות לכאורה "בעלות עוצמה נמוכה". לטענת ב"כ העורר חומר החקירה אינו מכיל ראיות לכאורה כל עיקר להרשעה בעבירה של ביצוע עסקה אחרת בסם. לטענתו, תמלילי השיחות שבין העורר לסוכן אינן מלמדות על "עסקה" שסוכמה ביניהם ולכל היותר יש בהן להעיד על "התרברבות" של העורר בדבר יכולתו להשיג סמים, וזאת ללא כוונה לסכם עסקה ומבלי שעסקה כלשהי סוכמה בין השניים.

3.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר החקירה אני סבור שדין הערר להידחות.

שיחות הטלפון אשר נוהלו בין הנאשם לסוכן ותומללו, מעידות לכאורה על גיבוש הסכמה הדדית בין הנאשם לסוכן לביצוע עסקה אחרת בסם, על אף שבסופו של יום לא בוצעה המכירה בפועל ולא נתפס סם, ועל כן אנו מצויים בגדרה של עסקה אחרת בסם.

המלומד י. קדמי בספרו "על פקודת הסמים המסוכנים" (מהדורה מעודכנת תשנ"ז – 1997) מפרש את המונח "עסקה אחרת" במובן ש"די בעצם 'הסכמה ההדדית', כשלעצמה כדי להוות 'עסקה אחרת', ואין נפקא מינה: אם ההסכמה מומשה בפועל אם לאו, ואם קיים בפועל סם מסוכן בעת גיבוש העסקה אם לאו – וזאת משום שהאיסור מתייחס לעצם גיבושה של 'הסכמה' לבצע עסקה אסורה בסם מסוכן" (עמ' 155).

בענייננו, עיון בתמלילי השיחות מעלה כי לא ברור האם הייתה מצויה בידי אותו צד ג', ממנו ביקש העורר להעביר את הסם לידי הסוכן, כמות הסם שנתבקשה על ידי הסוכן, אולם עפ"י הפרשנות שנקבעה להיגד "עסקה אחרת" בסם, אין צורך בקיומו של סם בפועל בעת גיבוש העסקה, אלא די בהסכמתם ההדדית של הצדדים המעוניינים במכירת ורכישת הסם.

עוד עולה מהשיחות שהתקיימו בין הסוכן לנאשם כי על פני הדברים אין המדובר בהתרברבות גרידא מצידו של העורר, אלא בנכונות של ממש להשיג את הסם המבוקש, כשהעורר מוסיף ומבקש מהסוכן לקבל מאותו סם "איזה משהו קטן" (מפגש מס' 1 שיחה מס' 1 עמוד 2 שורות 5-6). כמו כן משתמע לכאורה מתמלילי השיחות כי הוא ביצע עסקאות סמים בעבר ובאחרונה חדל מלעסוק בזה בשל "מחירי ההפסד" (ראה מפגש מס' 1 שיחה מס' 1 עמ' 2 שורות 6-24).

לאחר שקיימו העורר והסוכן מספר שיחות ובירורים בדבר קיומו של הסם והתמורה בגינו הסכימו השניים כי במידה והסוכן "יסתדר" וימצא ממי לרכוש את הסם במחיר נמוך יותר שיודיע לנאשם על כך כדי "שאני יבטל אותו" (ראה מ.ט 14/11 שיחה מס' 5).

תוכנם של תמלילי השיחות עולה אפוא כדי ראיות לכאורה לביצוע "עסקה אחרת" בסם.

4.טענתו של הסנגור המלומד כי תמלילי השיחות הנ"ל ניתנים להתפרש גם בדרך של שיחות התרברבות גרידא על "כאילו" סיכומי עסקה ולאו דווקא על עסקה שסוכמה – איננה קלוטה מן האויר – ולכך כיוון מן הסתם בית המשפט קמא בקביעתו כי עוצמת הראיות הלכאוריות הינה "נמוכה יחסית".

עם זאת, אין הדברים מאיינים את תוקפם הלכאורי של אותן הראיות ברמה השוללת את עצם עילת המעצר.

מוצא אני כי בית משפט קמא איזן נכונה את מידת לכאוריותן של הראיות אל מול טיב המעשים המוכחים לכאורה, עברו העשיר בפלילים של העורר בעבירות סחר בסמים, חבלה, איומים רכוש ועוד, והמסוכנות הסטאטוטורית הקבועה לעניין עבירות מסוג זה.

מסקנת בית המשפט קמא כי באיזון זה ניתן לבחון חלופת מעצר – נמצאת בעיני סבירה ואף מתבקשת.

משהוגש תסקיר המעצר ובו שלילה מפורשת של היתכנות חלופת המעצר שהוצעה לא היה איפוא מנוס מההחלטה לעצור את העורר עד לתום ההליכים.